פרקליטי השטן, הנחשבים בעיני עצמם "השמאל השפוי", טוענים ללא הרף כי ממשלות ישראל במדיניותן הנואלת דחפו את הפלשתינים למצב של חוסר ברירה: "אין להם מה להפסיד", ולכן הטרור הולך ומתעצם, ובמקום כל רוצח ("פעיל חמאס" בלשון המכובסת) אותו מחסלים לוחמי צה"ל, נולדים מיד שניים חדשים.
לפיכך, הפתרון אינו בחיסול הרוצחים, אלא בייבוש הביצה, קרי הפסקת הכיבוש, עקירת ישובים ונסיגה לגבולות 1967. כך יבוא השלום על ישראל ועל ישמעאל, וכולנו נחזה בנגוהותיו של השחר החדש שיפציע במזרח התיכון החדש.
המנטרה עליה חוזרים עד לזרא היא ש"הכיבוש אשם" ולא שנאת היהודים, ומדיניותן הכושלת של כל ממשלות ישראל, היא שפרנסה את הטרור, ספקה לו קרקע פורייה, ואין לנו להלין אלא על עצמנו בלבד.
למרות שאני שולל את ההיגיון העקום הזה, אני מציע לפרקליטי השטן מן "השמאל השפוי" לשיטתם, לגייס מייד את צבא העיתונאים והפרשנים העומדים לרשותם, ולעשות גזרה שווה בין מצוקתם של הפלשתינים לזו של המתנחלים שעל ראשם מרחף האיום של הריסת בתיהם. וכמו הפלשתינים, שאותם אגב אין מטרנספרים באלפיהם מבתיהם, גם המתנחלים נדחפים למצב של חוסר ברירה, ואין להם מה להפסיד, בעיקר כשהם רואים את הטראומה בה שרויים עמיתיהם עקורי גוש קטיף, שהציבור התנתק מהם מייד לאחר שדחפורי צה"ל הרסו את בתיהם.
מסע ההסברה צריך להתמקד בסכנה הנשקפת לחברה הישראלית מאותם קיצוני הימין שברוב ייאושם יירדו למחתרת, (הרי כבר עכשיו משווים אותם לחמאס) ומשם הדרך קצרה למלחמת אחים רחמנא ליצלן. המסקנה היא שיש לעשות את כל המאמצים כדי להידבר עם העקורים הפוטנציאליים ודווקא עם הקיצוניים שבהם, ולא לומר "אין פרטנר"- שלשיטתו של "השמאל השפוי" זהו תרוץ אווילי מאין כמותו. ואם "שלום עושים עם אויבים פלשתינים" קל וחומר ששלום עושים עם יריבים פוליטיים יהודים, שעבורם הריסת בתיהם ועקירתם מארץ ישראל הוא אסון לא פחות מ"הנכבה".
לכן, השמחים לאידם של המתנחלים, חייבים לדעת כי בני אדם שהורסים את בתיהם ומחריבים את עולמם נדחפים למצב של ייאוש, ואת מ"מ ראש הממשלה חייבים להזהיר כי "הזורע רוח קוצר סופה", ותשדיר הבחירות של קדימה שצולם בעמונה הוא מעשה שאין לו כפרה.