אני מתכבד להכריז על עמיר פרץ כראש ממשלת ישראל החדש. לא אינני צוחק. כל הנתונים מראים כי אם פרץ ירצה, הוא שירכיב את הממשלה הבאה, מהסיבה הפשוטה כי בכנסת החדשה קיימת קואליציה של 75 מנדטים שוודאי מעדיפים את פרץ על אולמרט, בין בהעדפה מרובה ובין בהעדפה פחותה, כאשר הגמלאים והמפלגות הערביות גם הם לא ממש יבכו אם פרץ יעמוד בראש המדינה.
כאשר ישנה קואליציה של 75 מנדטים נגד אולמרט, הדבר מעיד כי טעות נוראה יעשה פרץ אם לא ילחם על ראשות הממשלה. לפרץ הזדמנות פז לממש את חלומו ולהקים בהדרגה קואליציה חברתית שתחילתה במפלגת העבודה, ש"ס, יהדות התורה, ליברמן והליכוד. אלו האחרונים יעדיפו את פרץ מהסיבות שאפרט בהמשך וכך תקום קואליציה של 61 מנדטים.
נכון. קואליציה זו תקשה על פרץ לממש את תוכניתו לקידום השלום תמורת מסירת שטחים, אך כל המתואר עד כה הוא רק השלב הראשון של המהלך העתיד להתגבש.
קדימה, שלא תוכל לסבול את המשך ישיבתה בכיסאות האופוזיציה, תתחיל להתפרק ולהתרסק, כיוון שרוב חבריה עסוקים יותר בכסאולוגיה מאשר באידיאולוגיה, מה גם שקדימה אינה מפלגה מגובשת רעיונית.
וכך קדימה תתפרק וחלק ממנה יצטרף למפלגת העבודה, שעשויה להפוך למפלגה הגדולה ביותר, ופרץ יוכל לקדם את התהליך המדיני, כאשר סיעתו היא הגדולה ביותר בכנסת ובממשלה וצירוף הגמלאים לחגיגת הקואליציה יהיה מהלך מתבקש אם הדבר טרם יעשה עד אז, וביטוי מוחשי יותר של הקואליציה החברתית יתחיל להתממש.
בשלב הקודם לצירוף חלקי קדימה, בעוד הקואליציה תהיה ימנית יותר ידרוש פרץ מהפלשתינים צעדים בוני אמון שיצדיקו את המשך מסירת השטחים.
גם מפלגות הימין יצאו מרוויחות מהמהלך. כאשר הן יבינו שאת ההינתקות הזאת אי אפשר להפסיק והם כנראה כבר הבינו זאת, הן יעדיפו לנקום באולמרט וקדימה על ההינתקות שנעשתה בחוסר רגישות מרובה כלפי המתנחלים, והם יעדיפו את דרכו של פרץ להתנתק תוך כדי משא-ומתן ולא חד-צדדית.
הליכוד יוכל לתרץ את כניסתו לממשלה בהעדפתו מחוסר ברירה לתמוך בגישה של פרץ למסירת שטחים תוך כדי משא-ומתן, דבר הקרוב יותר לגישתו של נתניהו אשר דיבר תמיד בגישת: "יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו". הליכוד אף יוכל לתקוף את אולמרט, ששיטתו נוגדת את שיטת הקואליציה שתקום, כיוון שדרכו ללכת בדרך של: "יתנו יקבלו, לא יתנו גם יקבלו".
הימין ירוויח מגישה זו לא רק בגלל הנקמה באולמרט וקדימה על הפינויים האכזרים, כאשר אין לי ספק שפרץ יתייחס ביתר חמלה כלפי המפונים, אלא משום שגישת המשא-ומתן עם האוייב תאט את קצב הנסיגות ומי יודע מה יהיה אחר כך. ומעבר לזה, מחלקי קדימה המפורקים יצא גם גוש ימני שיחזק את גוש הימין ובתוכו נמצא צחי הנגבי למשל. חלק מגוש זה או כולו יצטרפו לליכוד, או למפלגה ימנית אחרת וגם אם הם יקימו מפלגה ימנית משל עצמם, עדיין יהיה בדבר חיזוק לימין, מה גם שאינני יודע כמה ימנים נמצאים בתוך מפלגת הגמלאים במידה וגם הם אינם מגובשים רעיונית.
לאחר שתקום הקואליציה של פרץ והגמלאים יצטרפו אליה מן הסתם, ולאחר שהימין יפרוש ממנה כשישיג את מטרתו, יצטרפו גם מרצ-יחד לחגיגה הקואליציונית וכך תקום מפלגה חברתית של ממש בצירוף פליטי קדימה.
ארבעה מהפכים בקדנציה אחת צפויים לנו מפרץ:
[1] מפלגת העבודה חוזרת לשלטון
[2] מימוש הקואליציה החברתית
[3] ראש ממשלה ספרדי
[4] המפלגה השנייה בגודלה מרכיבה את הממשלה והופכת עם הזמן
למפלגה הגדולה.
כל המהלך הזה מוצדק כי הבחירות מראות בבירור כי הרוב לא רוצה את אולמרט בראש. כל המהלך הזה מוצדק כי פרץ הבטיח מהפכה חברתית ואולמרט לא יממש אותה, כי הוא ממשיכו של נתניהו לגישה הכלכלית הרומסת את האדם. (לא לחינם מינה שרון את אולמרט לרשת את נתניהו באוצר, לא לחינם חלק אולמרט שבחים לנתניהו כאשר מונה אולמרט ליורש נתניהו במשרד האוצר, לא לחינם הודיע אולמרט באותו מעמד כי ימשיך באותו קו כלכלי שהיה נהוג קודם לכן, לא לחינם שיבח אולמרט את תוצאות שיטתו הכלכלית של נתניהו בנאומו אחר הבחירות].
השאלה העיקרית הנשאלת לאחר הכתרתו של פרץ לראשות הממשלה היא מה יאמר מספר שתיים בקדימה לאור הנקמה המתוקה של מפלגת העבודה, או במילים אחרות: מעניין מאוד מה שמעון יאמר.