תוצאות הבחירות לגבי האיחוד הלאומי מאכזבות, מעיקות, ולא מפתיעות. אומנם כוחו האלקטורלי כמעט נשמר ובכל זאת... לאחר האירוע הנורא של עקירת ישובים יהודים בא"י והחורבן שטרם עוכל, הקולות והמראות שלא נשכחו, הייתכן שאפילו מנדט אחד או שניים לא היה בעם הזה בעבורם, היכן ההזדהות, האהדה, החמלה על א"י הנשדדת, על בניה העקורים?
שקלא וטריא, האם טעינו ואיך, מדוע הציונות הדתית לא הצליחה להתחבר אל עם ישראל ונותרה בגדר מפלגה סקטוריאלית והראיה התוצאות. אומנם טעויות היו, אבל אל מול התקשורת לא היה כמעט סיכוי להשפיע על ההמונים. גם מצב הליכוד, שהתדרדר כל כך עמוק אפילו אל מתחת לסקרים, מעורר תמיהה.
ובכן, המצב הזה של דחיקת הימין כולו, עד כי הליכוד בעצמו כבר קרוי ימין קיצוני, הוא אך ורק קול התקשורת, שכבר אינה עוינת אלא אויבת, שכל התנהלותה היא בגדר שערורייה, למן האתרוג הקודם ועד לזה הנוכחי.
מלים לרוב נשפכו עליה, שהיא כולה מעור אחד ומצבע אחד, אולם שיתוף הפעולה שלה עם שלטון המניף את דגל הגרוש הוא מוחלט. השנאה והדה-לגיטמציה שהיא עושה לתושבים המתגוררים מעבר לקו הירוק, ההסתה שהיא מוליכה כנגד מי שאינו חושב כמוה, היא בחזקת פשע. היא לקחה את אהוד אולמרט תחת חסותה והכשירה אותו, למרות שידעה שמצבו של אריאל שרון, ראש הממשלה, הוא בגדר של נבצרות קבע ולא זמנית ואם כך, מה פתאום לאולמרט שלטון? בזכות מה?
והיא המשיכה וממשיכה בדקקה עד דק את הימין, עד כי הביאה אותו לנקודת שפל שביקש הוא שלטון עבור מפלגת העבודה ועמיר פרץ, ועוד נדחה. איך הפך הימין האידאולוגי לקיצוני, לכמעט מצורע?
בנחישות וברשעות מצליחה התקשורת ליצור בתודעה כי הימין אינו ראוי ואינו לגיטימי עוד. הרבה ערוצי תקשורת במקומותינו, הן אלקטרונית והן כתובה, רב המלל, ובכולן מסר אחד ויחיד: אין לנו כל זכות על הארץ הזאת. האמונה היחידה המונפת שם בלהט היא ב'צדק הפלשתיני' והשליטה של התקשורת היא חסרת מעצורים. משטרת המחשבות מכוונת, רודה, מנתבת ומכפיפה לרצונה. את נשיכותיה חש על בשרו השבוע אפילו עמיר פרץ. החשש כי לא יהא מספיק נחוש עם היהודים ולא יספק את הסחורה, גרמה לתקשורת לצאת אפילו כנגד מפלגת העבודה.
עם שלם מסתובב מסומם מסיסמאות שלום ולא מסוגל לראות ממטר את המציאות העגומה הניצבת מול עיניו. תנו לו כוכב נולד, נולד רקדן, קצת בורסה והוא מסודר בראש. מה לו מדינה פלשתינית, מפת דרכים, הינתקות, התכנסות, הרי הוא כבר מזמן אינו חושב לבד.
הבעיה המרכזית היא הבורות המכוונת. אנשים אינם נולדים בורים, אבל דואגים אצלנו שישארו כאלה והיום כבר דור שני חוגג בבורותו. דור שאינו יודע מה אנו עושים כאן, שמושגי יסוד אינם נהירים לו. מובן שזו מערכת שלמה ומשומנת היטב ובכל זאת התקשורת היא שורש כל רע. היא אינה מביאה לפני הצבור שני צדדים, שני היבטים, שתי השקפות עולם ולו אין כלים להתמודד לבד.
התקשורת משדרת כי אפסה אמונתה בעם היהודי ובארץ היהודים, היא מכוונת אל דרך מדינית שאין צורך כלל במשא-ומתן, כי מראש מוותרים על הכל ותמורה לא צריך לבקש, כי ממילא לא חשים שמשלמים מחיר כלשהו בנוטשם את יהודה ושומרון, ואהוד אולמרט שקיבל עול מלכות משפחה, הפך ללהיט.
האזרחים שומעים ואינם מקשים, להתכנס? לאן? לשם מה? למישהו כבר יהיה פתרון. יעידו מצביעי קדימה והגמלאים על האין אונות שהשתלטה בחשיבה הציבורית. קדימה קיבלה כמעט 700,000 קולות למען גרוש נוסף, הגמלאים קיבלו 185,000 קולות, כאשר מצביעיהם אינם יודעים אפילו מי הפייבוריטים שלהם, מה המצע שהם מביאים עמם, מה התוכנית המדינית, הכלכלית? למי כבר יש סבלנות לחשוב?
התקשורת צריכה טיפול. אמר הרמב"ם, כשיש משהו עקום אין די ליישר, צריך לעקם לצד שני ואז יתיישר. היש מתנדבים בעם?