כל כך הרבה שומעים על לחזור בתשובה, ואני תוהה לפעמים אם המגזר הדתי מסורתי קיבל מונופול על מושג זה...
חזרה בתשובה אמיתית אינה רק תהליך של המגזר הדתי-מסורתי, אך משום מה מקושרת איתו בקשרי אסוציאציה ואין זה תמיד ובהכרח כך.
חזרה בתשובה אמיתית קיימת גם כתהליכים שונים לחלוטין מהעולם המסורתי, שבעיני חשובים לא פחות.
הליכים אלה אינם מקבלים את אותה תהודה, לא את אותם תקציבים, הם נעשים בצינעה, ולרוב - בהתייעצויות ותמיכה בין חברים בחוגים פנימיים יותר, ובעיני הם ראויים להערכה ולכבוד.
את ה"חזרה בתשובה" האישית שלי עשיתי לפני כ-15 שנה והיא התחילה כבדרך אגב, כמו כל הדברים החשובים בחיים, כאילו במקרה, לאחר אסון משפחתי ולאחר שכלבי האהוב הקודם "הלך לחפש פלפלים בארץ העטלפים" (כדברי אבי האהוב ז"ל).
אז, התחלתי לשים לב שאכילת בשר, עוף וכו' קצת מכבידה לי על העיכול, ומשום מה ללא סיבה נראית לעין די הפסקתי להעדיף מאכלים אלו. אמי הייתה הראשונה שהעירה לי: "מה קורה איתך? את נהיית צמחונית?" אני בתגובת התגוננות סירבתי כמובן, להשלים עם "רוע הגזירה" ומיד דחפתי לפה קציצה שהיא הכינה להניח את דעתה - ודעתי.
לאט לאט התחלתי לשים לב, שהיא "איבחנה" נכון ושאני באמת נמנעת מאכילת בשר, שבאמת הרבה יותר קל לי מבחינת עיכול, ומעוד הרבה בחינות אחרות.
אז עדיין לא ידעתי זאת, אך צמחונות היא סוג של תהליך ולא רק הימנעות מאכילת בעלי חיים. התחלתי במקביל להתעניין בדברים רבים שלא זכו לשימת לב מצידי עד אז כמו: אבני חן, דרכי ריפוי אלטרנטיבי, כל התחום של העל חושי...
אחד הדברים הבולטים שזכורים לי היה מקרה עם אבן "אמטיסט" טבעית, גדולה ונפלאה, שבמסגרת ההתעניינות שלי בדברים מסוג זה שהחלה אז, קניתי בחנות גדולה לאבני חן. כשנכנסתי לחנות אני זוכרת עד היום כמה מתגובותיה של בעלת החנות, שאז היתה קטנה יותר והיא עדיין היתה משרתת אישית את הלקוחות. נכנסתי והתחלתי לשוטט, כשביקשתי את עזרתה בבחירת אבן או תליון, היא אמרה שלדעתה עדיף שמה שאשים עליו את היד ראשונה, מה שאני בוחרת זו תהיה הבחירה שלי, כיון שאדם בדרך כלל הולך על מה שהוא צריך באופן אינטואטיבי והיא לא רצתה לקלקל או להתערב. מצאה חן בעיני תגובה, ותגובות רבות שלה בהמשך. בחרתי אבן אמטסיט משגעת, גדולה טבעית כמעט לא מלוטשת, עם מסגרת קלה סביבה, כדי שניתן יהיה לתלותה על הצוואר בענק. אף פעם לא אהבתי ליטוש מיותר של אבנים, שמחוררים אותן על-מנת להצמידן לדברים שונים, ופוגעים בשלמות שלהן.
הלכתי עם התליון והאבן קרוב לשבועיים ומשהו, ושמתי לב שהחל לקרות לה משהו מוזר וחריג. היא פתאום החלה לאבד מצבעה הסגול כהה האופייני, לההפך לבהירה ולבנה יותר ויותר, להיסדק ולהתפורר. תגובתי הראשונה היתה ללכת לחנות ולהתלונן על איכות המוצר. בעלת החנות הסתכלה עלי וראיתי שהחליטה דבר מה. היא אמרה לי שאינה מתווכחת אתי כי בטוח שלא אבין עדיין בשלב זה ולא אקבל את דעתה, אך בהמשך בטוח אראה בצידקת דבריה. היא טענה שהאבן כמובן בסדר, אך אני בתהליך כזה שגמרתי לה את כל האנרגיות והיא פשוט אכן נגמרה. היא נתנה לי ללא תשלום נוסף את אותה אבן בדיוק.
האבן הזו החזיקה מעמד קרוב לשמונה שנים ולא נפגעה בכהוא זה!
יום אחד, אחרי שנים, היא נעלמה ללא זכר והסבר. צילצלתי לבעלת החנות וביקשתי עזרתה לאתר לי אבן אחרת דומה, אך היא אמרה שהם אינם מביאים יותר כאלה, וייעצה לי לא לכאוב על היעלמה יותר מדי, כיון שכנראה ממילא סיימה תפקידה והלכה ממני אולי למי שזקוק לה.
בערך באותו זמן שהחל אצלי התהליך קרה דבר דומה לבת דודתי, אלא שהיא בחרה להתמודד עם דברים בצורה שונה וחזרה בתשובה בדרך המקובלת – לעולם הדת.
מאז, אני והיא מבינות זו את זו הרבה יותר טוב בצורה מדהימה, דבר שלא היה קודם למעשה.
חזרה בתשובה לדעתי יכולה ללבוש פנים שונות ועיקרה הוא חזרה ממעשים שביסודם הם פחות טובים, פחות מודעים, יותר אנוכיים – חזרה לעולם של התחשבות בזולת, גם ובמיוחד אם הוא חלש ממך, ולו הוא בעל חיים, ונתינה.
ככלות הכל, היושב במרומים הוא זה שרואה ללבו של אדם, ולא חברו, זה השופט אותו, גר איתו, או דן אותו לחיוב או לשלילה, וכל עוד השינוי באדם הוא לעשייה חיובית יותר, מתחשבת ומודעת יותר – בעיני זה פחות חשוב באיזו דרך זה נעשה.
החזרה בתשובה האמיתית אינה דבקות בסייגים, מצוות ואיסורים בצורה מונוטונית וכפייתית אלא בכוונת הלב, ברצון להתחשב, פחות להזיק, ולהיות מודע יותר – אם אחד לשני, אם לחלש ממך, אם לעולם הסובב אותך.
אומרים שלכל אדם, "המורה" שלו תמיד בקרבתו, אך הוא אינו פתוח ונכון לראותו ולשמוע ממנו - מצחיק, אך שלי אם כך היה בין היתר גם כלבי הקודם, שמיד עם הגיעו אלי הייתה לי תחושה חזקה מאוד לגביו שהוא ישנה את חיי. ואכן כך היה.
