סיפור שלא היה ולא נברא:
שני פרופסורים צרפתים וד"ר יפני המציאו תרופה שמותחת את עור הפנים לאנשים מבוגרים. על ההמצאה הזו, הם קיבלו פרס נובל. כעבור זמן, התברר שמתוך מאה מבוגרים שלקחו את התרופה, שמונים נפטרו כעבור חודש.
היו שהגדירו את תרופת הפלא כתרמית. להגנתם טענו השלושה, שהמבוגרים נפטרו בגלל גילם, ולתרופה שהמציאו אין קשר למותם. את האחוז הגבוה בין הנפטרים שנטלו את התרופה - הם לא ידעו להסביר. האם התביישו? לא. האם הם חשים אחריות לכישלון? אחריות כן, כישלון לא היה כאן. כמובן שהם גאים בפרס הנובל שקיבלו, והם בטוחים שזכו בו בצדק.
סיפור אמיתי, שרבים מכירים:
שני מנהיגים יהודים וטרוריסט פלשתיני אחד חתמו על הסכם שלום, שאמור היה לסיים מאה שנות מלחמה. "שלום של אמיצים". ההסכם הזה זיכה אותם בפרס נובל לשלום. כעבור זמן, התברר שהשלום הזה קובר אלפי אנשים (משני הצדדים).
היו שהגדירו את ההסכם הזה כתרמית. להגנתם טענו זוכי הפרס היהודים, שמדובר ב"קורבנות שלום". לעומתם, הפלשתיני דיבר על מיליון "שהידים". האם התביישו? לא. האם הם חשים אחריות לכישלון? אחריות, כן, כישלון - אין כאן. ביום הולדתו השמונים, אמר שמעון פרס, שהם (השלושה) זכו בפרס נובל - בצדק.
הכישלון של אוסלו, מחפש את אבא.
בזמן כתיבת שורות אלו, אף אחד אינו יודע איך תיגמר פרשת החטיפה של החייל גלעד שליט. כולנו כמובן מתפללים שיחזור הביתה לחיק משפחתו. על דבר אחד, אסור שתהיה מחלוקת: כל ההבטחות של מנהיגנו בטרם גירוש היהודים בגוש-קטיף וצפון השומרון, הוכחו כשגויות. יש שיתקנו ויגידו - תרמית. אבל אלה לא נחשבים.
במיוחד זכורות ההבטחות של אריאל שרון, אהוד אולמרט, ושאול מופז. הם הבטיחו שיהיה שקט. האם הם יכולים לטעון שהבטחתם מומשה? לא. האם יש כאן כישלון? לא, באלף רבתי. הכישלון של הגירוש, מחפש את אבא.
הימין הזהיר, שהגירוש יחזק את החמאס, ויגביר את הטרור- וצדק. המגרשים דיברו על שקט - וטעו. ולמרות זאת, לא חשוב מה יקרה: הימין תמיד טועה!! גם אם כל האזהרות והתחזיות שלו יתממשו - הוא טועה! מפני שהוא ימין. לעומתו, לא חשוב מה יקרה - השמאל תמיד צודק! גם אם כל החלומות והתקוות שלו יתפוצצו לנו בפרצוף - השמאל צודק, מפני שהוא שמאל.
הנה לכם הסיבה: התקשורת היא שקובעת כאן, מי צודק ומי טועה. ומאחר שהיא שותפה פעילה בשיווק האידיאולוגיה של הטועים - היא תדחס לתודעתם של האזרחים, שהטועים צודקים, והצודקים טועים. וזה עובד. עובדה!
אם תשאלו אותם מתי יגיע השקט המובטח? (על שלום לא מדברים פה) התשובה שתקבלו: זה מחייב זמן. סבלנות. צריך סבלנות. האם הסבלנות נדרשת מהציבור תמיד? לא ממש. ומי הם אלה המבקשים מאיתנו שנגלה סבלנות? תסתכלו טוב טוב בפרצופים שלהם. אלו אותם אנשים ששלחו מצלמות לדירות של אנשים עם מקררים ריקים, כדי שנראה את הקורבנות של הניתוח הקשה, שעשה נתניהו בכלכלה הגוססת שלנו.
גם הוא התחנן לסבלנות, אלא שהם אמרו, שמי שהמקרר שלו ריק - אין לו סבלנות. מבחינתם, נתניהו שרוקן את המקררים של העניים (כאילו שלפני ביבי הם היו מלאים), ראוי לשנאה. והם, שהוליכו אותנו להרבה לוויות - ראויים לסבלנות.
במדינה שבה מקררים ריקים, הם בעיה יותר גדולה מקברים מלאים, הכישלון לעולם לא ימצא אבא...