שר ההגנה הבריטי עד לא מכבר, ד"ר ג'והן ריד (רופא, סקוטי במוצאו), נשא לאחרונה, סמוך לסיום כהונתו, סדרת הרצאות בעניין האתגרים הביטחוניים החדשים שבריטניה ניצבת בפניהם כיום.
אחת ההרצאות הוקדשה לבחינת תקפותה של אמנת ג'נבה לאור תמורות הזמן, וזאת, בין היתר, על-רקע הטרור הבינלאומי וסדרת פיגועי התאבדות שבוצעו לפני כשנה בלונדון.
חשיבותה של ההרצאה היא בכך שהיא נישאה ע"י שר ההגנה של בריטניה, שהיא כידוע "אם הדמוקרטיות", ושבה זכויות האדם נמצאות באופן מסורתי במקום גבוה בסולם הערכים שלה.
חשיבות הדברים לגבינו היא, כמובן, בכך שהטרור - וכידוע בעוצמות הרבה יותר גדולות - הוא גם מנת חלקנו, ודרכי ההתמודדות עמו נבחנות אצלנו ע"י בג"צ - תוך יישום הוראות שונות של אמנת ג'נבה.
מובאים, איפוא, בתרגום חפשי, קטעים נבחרים ורלוונטיים מתוך הרצאתו של שר ההגנה של אם הדמוקרטיות:
"בשבועות האחרונים אני מרצה על התמורות בפניהן אנו ניצבים בתחום ההגנה, ומעל הכל האתגרים הניצבים בפנינו ע"י איומים מסוג חדש שלא יכולנו לחזות אך לפני שנים ספורות... מה שאני מנסה להבהיר הוא, כי יחד עם העובדה שעלינו לשמר ואף להגביר את מה שבאופן מסורתי שומר על חוסנינו, הרי שנוכח המציאות החדשה החוסן הזה איננו מובן מאליו, והוא עלול להחלש ולהיפגע - אם לא נשכיל לבצע שינויים...
בהרצאתי היום ברצוני להעיר כמה הערות בעניין המסגרת החוקית הבינלאומית שבתוכה אנו פועלים. אני עצמי אינני משפטן, אבל כמנהיג פוליטי אני מבין עד כמה המשפט ממשיך להתפתח כדי לתת מענה לאתגרים בעולם.
בעבר, הסכסוכים בין שבטים, ערים או מדינות היו ברוטאליים ופראיים. בהדרגה האנושות פיתחה סידרה של כללים ומנהגים שונים במטרה למתן את הפעילות הברוטאלית הזו, ובסופו של דבר הכללים הללו הפכו לחוקים שתרומתם רבה. אלא שהמלחמה ככזו ממשיכה להתפתח, כך שבכפוף לציוויים מוסריים עלינו להתמודד כיום עם טרור ברברי של אוייבים...
אני מבקש להדגיש שאינני מציע בשום אופן שכוחות בריטניה יפעלו מחוץ לחוק. מה שאני טוען הוא, שהמגבלות החוקיות המוטלות עלינו - שעה שאנו נלחמים באוייב שאיננו כפוף למגבלות הללו - מקשים מאד על כוחות הדמוקרטיה. וגם כאן אני מבקש להדגיש, שאנחנו לא מתנגדים לקושי הזה, להיפך: אנחנו מאמצים אותו ברצון.
הערכים שלנו של משפט, דמוקרטיה, ריסון וכבוד הם בלב אמונתנו והכרתנו הלאומית, וגם אם יש מי שיאמרו שבטווח הקצר הערכים הללו גורמים לנחיתות טקטית, הרי שבטווח הרחוק הם מהווים עליונות אסטרטגית. הערכים הללו הם תמידיים והם מהווים את סלע קיומה של החברה הבריטית, אלא שהחוקים שמייצגים אותם צריכים לשקף את המציאות של הנסיבות הנוכחיות.
היסטורית, החוקים תמיד הותאמו למציאות המשתנה, והדבר נכון למשפט הפנימי ולמשפט הבינלאומי כאחד. אלא שמכיוון שישנן תמורות במציאות, שהן פחות מוחשיות ויותר הדרגתיות, הרי שעל שיקולי האיזון בין החובות, הזכויות, החרויות והביטחון לעבור בחינה מתמדת ויש לעצבם מחדש במידת הצורך.
אם אנו פועלים כיום באופן שונה ממה שעשינו אתמול, אין זה אומר בהכרח שאנו פועלים לא נכון. להיפך, ייתכן שהיינו נוהגים לא נכון אלמלא שינינו את התנהגותנו.
עלינו להעריך ולעדכן באופן מתמיד את האיזון בין הערכים החשובים שלנו ואת הכלים המשפטיים שמיישמים את הערכים הללו בעולם של סכסוכים, ובהתאם לטבעם של אותם סכסוכים. אנו חייבים זאת לעצמנו, לעמנו, לכוחותינו המזויינים ולסדר הבינלאומי.
ובהקשר זה, השאלה היא האם המסגרת המשפטית הבינלאומית הנוכחית נותנת מענה לנסיבות המשתנות, ובהן לאיום של של הטרור הבינלאומי. לדעתי, כשם שאנו מעריכים כל פעם מחדש אם קיימים ברשותנו כלי הנשק המתאימים לטפל באיומים צבאיים, כך עלינו להעריך מחדש באופן תמידי את החוקים שאמורים להסדיר סכסוכים...
אכן, לקראת סוף המאה העשרים בריטניה ובנות בריתה עמדו בפני איומים שהיו בעיקרם ניתנים לחיזוי, שניתן היה להערך לקראתם ושהמשפט הבינלאומי ידע לתת להם מענה.
אלא שההתקפה על מגדלי התאומים ב- 11 ספטמבר 2001 חשפה בעליל עד כמה התבנית הזו זקוקה לשינוי. הוכח מעבר לכל ספק שאנחנו ניצבים עתה בפני אוייב חדש. אנחנו עומדים עתה בפני "שחקנים" אל-מדינתיים (שאינם כפופים למשטרים מדינתיים) המסוגלים לפעול בהיקפים גלובאליים החוצים גבולות בינלאומיים ומנצלים את משנתה של אמונה דתית כבירה ושוחרת שלום כצידוק למטרותיהם הרצחניות.
ובנוסף לכך אנו נמצאים כיום במצב של התפתחות טכנולוגית ומדעית מואצת שמאפשרת חדירה וגישה קלה יותר לאמצעי השמדה המונית - במיוחד לנשק כימי, ביולוגי ורדיואקטיבי - של אוייב שנחוש להשיג את הטכנולוגיות הללו כדי להשמיד מיליונים. עד לאחרונה ניתן היה לחשוב שרק מדינות, ככאלה, יכולות לגרום להשמדה המונית, והמשפט הבינלאומי היה מבוסס על ההנחה הזו, אלא שזה שוב איננו המצב.
אני מאמין שעלינו לשקול אם אנחנו - הקהילה הבינלאומית במובן הרחב - חייבים לבחון מחדש את האמנות הללו של המשפט הבינלאומי. אם לא נעשה כן, אנו נוטלים עלינו סיכון בכך שננהל את הסכסוכים של המאה העשרים ואחת עם החוקים של המאה ועשרים.
כאן, בתוך בריטניה, הכרנו בצורך לעדכן את הגישה, ולנוכח איומים חדשים של טרור ביצענו שינויים משפטיים מתאימים כמו למשל חקיקה הנוגעת להארכת משך תקופת המעצר לפני משפט, וכמו כן חוקקנו חוק האוסר לשבח ולפאר מעשי טרור.
אלא שהמשפט הבינלאומי לא גילה את אותה רמה של שינוי ועידכון, ואני לא משוכנע שהקדשנו את אותה תשומת לב למסגרת המשפטית הבינלאומית שבתוכה אנו פועלים.
אמנת ג'נבה נוצרה לפני יותר מחצי מאה, והעולם של אז כמעט שאיננו מוכר לתושביו כיום. אכן, אמנת ג'נבה עוסקת בהיבטים חשובים של ניהול מלחמה כמו דרך הטיפול בחולים, פצועים ושבויי מלחמה וכן החובות החלים על מדינות הכובשות מדינות אחרות. נכון, שלאמנת ג'נבה נוספו עם השנים תיקונים ועידכונים שונים, ואולם גם אלה נעשו לפני שלושים שנה כמעט.
מובן, שעצם העובדה שהחוק הינו ישן ובן עשרות שנים איננה הופכת אותו למיותר. ואולם כאשר אנו רואים את השינוי העצום שעבר הצבא בעשור האחרון בלבד, כדי לטפל באיומים חדשים, אנחנו מקבלים מושג מה על גודל השינוי שעבר על מהותם של סכסוכים מזויינים. לאור התמורות הללו אני מאמין שעלינו להציג שאלות נוקבות בדבר נחיצותה של התפתחות נוספת של המשפט הבינלאומי".
עד כאן קטעים מהרצאתו של שר ההגנה הבריטי.
ובכן, שר ההגנה איננו מדבר באופן ספציפי על מהות השינויים שיש לבצע באמנת ג'נבה, אבל רוח הדברים ברורה. השר מבהיר שיש לבצע שינויים באמנה, ולעדכן אותה לאור תמורות הזמן וכניסת הטרור אל קדמת הבמה, ובזאת - חשיבות דבריו של השר.
דומה, שישראל מוכת הטרור - לרבות ההנהגה המשפטית שלה - צריכה להיות קשובה ואף לעודד את הקולות הללו - במיוחד כשהם בוקעים ממדינה בעלת מסורת מושרשת של ערכי דמוקרטיה ושמירה על זכויות אדם דוגמת בריטניה.