כעת נזכרו כ-ו-ו-ו-לם: התקשורת, מעצבי דעת-הקהל, מעצבי דעת-היושבים-בשלטון, וכמובן גם היושבים-על-השלטון בעצמם ממש, שצריך הרתעה. הרתעה מול החיזבאללה. הרתעה מול החמאס. הרתעה מול הרש"פ, ואפילו הרתעה מול המתונים ברש"פ (גדודי חללי אל-אקצה, ויחצ"נם מכחיש השואה המתון). כמובן, שצריך גם הרתעה מול כל קואליציה ערבית שהיא. אך, באופן טבעי, הראש הישראלי רוצה לכבות שריפה: הרתעה מול ארגוני הטרור החוטפים ומחטיפים - תחילה.
דע עקא, אי אפשר לבודד את ארגוני הטרור הערביים-איסלמיים מכלל האומה הערבית-איסלאמית. מה עוד, שאפילו לפי מדדים טכניים-דמוקרטיים, ארגוני הטרור למשפחותם זוכים שם לרוב.
אי אפשר לדבר על הרתעה מול האומה הערבית-איסלאמית בלי לשנות את ראייתה של זו את ישראל ואת היהודים. ראייה שהתפתחה ב- 27 השנים האחרונות. אי אפשר לדבר על הרתעה, אך לשדר את רעיונות העוועים של אולמרט-פרץ-שוורץגלאס-רמון ולעבוד לעשייתם בפועל. כי מאז מסירת סיני - "עד הגרגיר האחרון", ותחילת הגלגול המוצלח של "תורת השלבים" (מוצלח מבחינת הערבים), חוסם הבוז הערבי את האפשרות להרתעה. כמובן שבוז זה עלה והתגבר להיות צונאמי גדול, עם המנוסה מלבנון, והתגבר הלאה עם טמטום אוסלו, רשעת ה"הינתקות", פרודית הבחירות בישראל והגיע לרעש הנוכחי עם מטרף ה"היתכנסות".
כי מאז המסירה קלת הדעת של סיני וההחרבה של היישובים היהודיים שם, התפתח בעולם הערבי בכלל ובמצרים בפרט, יחס אמביוולנטי למדינה היהודית: בוז מעורב בחשדנות.
בוז, כי הרי רק חולה-רוח ימסור ככה סתם חלקי מולדת, או אפילו אדמה בכלל ("שטחים"), ויתפרק מכל מהותו, זהותו ונכסיו האסטרטגיים. ו-סתם!
חשדנות, כי - משום מה - מפורסם שהיהודים לא טפשים, ולכן אולי יש כאן איזושהי קונספירציה.
בהתחלה, מרכיב החשדנות היה עדיין חזק. כשהתחיל שמעון פרס עם ה"מזרח-תיכון-חדש" שלו, נחרד תעשיין מצרי: "מה, השתגעתם? לא מספיק לכם פלשתין? אתם רוצים את כל המזרח התיכון?". החשדנות פרחה והתפתחה לכיוון של אנטישמיות חדשה. אנטישמיות איסלמיסטית קשה.
במצרים, רבי-המכר לאורך שנים, הם, תרגומי "הפרוטוקולים של זקני ציון" ו"מיין קאמפף". זה הדביק את כל העולם הרדיקלי הערבי ואפילו את "המתונים" (אלו הרי כבר עשו על זה עוד לפני כן דוקטוראט במוסקבה...). אך בסופו של דבר, הפכה החשדנות לגלגל במרכבת תיאורית הבוז. הבוז יכול לרתום גם את החשדנות. כך, העמדה המשולבת קיבלה שמות וכינויי גנאי שונים "קורי העכביש", הישראלי הפחדן, הישראלי המתאכזר לאחיו, הישראלי המנסה להחניף למחבלים, וכו' וכו'. ראש זה, שעיקרו הבוז, הוא השולט כיום.
אי אפשר לפנטז על הרתעה בלי לשנות ראייה זו את ישראל. ולפני כן, ובראש ובראשונה, צריך לשנות את ראייתנו שלנו את עצמנו - לתקן את "ונהי בעינינו כחגבים וכך היינו בעיניהם". מישהו שבזים לו, ונתפס כמשוגע-שרק-יכול-להזיק-לעצמו, לא יכול להרתיע!
ראשית הרתעה, לנהוג כמו עם חפץ-חיים.
ראשית הרתעה, לקחת אדמה באופן בלתי הפיך.