נכון לרגע כתיבת שורות אלה ניתן לסכם את התנהלותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט בניהול המשבר הביטחוני - כטובה מאוד. לא ראינו התלהמות, ולא רפיסות. בסה"כ מינון מדויק של שיקול דעת, וקשיחות. מבחינתו של אולמרט, המשבר הזה שכפה עלינו נסראללה, הוא הזדמנות נדירה לשדרג את עצמו, מעסקן פוליטי נכלולי, למנהיג ברמה הלאומית. לא התפלאתי לקבל חיזוק לתחושותי, מהסקרים.
ובכל זאת, למרות התמיכה מקיר לקיר, והגיבוי המוצדק שהוא זוכה לקבל מהציבור והתקשורת בימים אלה, ההתבשמות מהסקרים לא תארך עוד זמן רב. מפני שמר אולמרט נימצא במלכוד. כשוך הקרבות, לא תהיה לו ברירה, והוא יניף אל מול עינינו העוינות את הדגל, איתו הלך לבחירות - ההתכנסות!
לא משום ביטחונו שמימוש התוכנית הזו, יביא את ישראל לחוף מבטחים, אלא משום שרק התוכנית הזו - כך הוא מאמין - תרחיק מעליו את מזוז ואנשיו. מדובר בטריק מוכר שתכליתו, הסתת תשומת הלב של מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, ואנשי הפרקליטות - מהעננה הפלילית שמתעקשת ללוות אותו.
אני נמנה עם אלה הבטוחים, שאלמלא סיוטי הלילה שהיו לשרון בגין כתב האישום שעליו חתמה פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל - הוא לא היה מעז להתחייב על עקירת ההתנחלויות שהיו כל כך יקרות לליבו. בהכירו את הנפשות הפועלות, מבחינתו, הפרסה האידיאולוגית שביצע היתה הימור בטוח. עובדה: התרגיל הצליח.
עכשיו אולמרט. בדיוק כמו שרון לפניו, ברור לו שרק טלטלה מדינית עזה שתסעיר את דעת הקהל בישראל, תגרה את התקשורת, "לאיים" על ציידי המושחתים, לינדנשטראוס, שנדר ומזוז. אין שום דבר שיכול לטלטל את החברה בישראל, יותר מאשר כוונה ותוכנית לעקור שבעים-שמונים אלף מתיישבים. במיוחד אחרי שחזינו בקריסתה של קונספציית הנסיגה החד-צדדית.
ברגע שתוכנית ההתכנסות תיכנס לשלב של מאבקים פוליטיים, ברור שהסערה שתתחולל ב"קדימה" ובכנסת, וההפגנות של המיועדים לפינוי פלוס תושבי השרון, לא יורידו את הנושא הזה מסדר היום הציבורי. וזה בדיוק מה שאולמרט צריך.
אלא שיש לו כמה מכשולים בדרך. ראשית, עם כל הכבוד (ואין כבוד) "אולמרט זה לא שרון". גם אם יחזור מהמלחמה הזו כמו יוליוס קיסר (אני מאחל לנו), הוא לא נתפס בציבור כמנהיג עם העומק והנפח של מי שקדם לו.
שנית, פינוי שמונים אלף מתיישבים, זה הרבה יותר קשה מגירוש שמונת אלפים (הערה: מאחר שאולמרט דיבר על ההתכנסות בטרם בחירות, אני משתמש בביטוי "פינוי". שרון רימה את מצביעיו, ולכן אני משתמש בביטוי "גירוש"). וההבדל הכי משמעותי: אם קודם הגירוש, הזהיר בוגי יעלון ש"ההינתקות תתפוצץ לנו בפרצוף" - היום אנחנו אחרי ההוכחה.
לסיכום, שמעון פרס היה נוהג לומר על הסקרים, "זה טוב בשביל להריח, לא לשתות". אני מציע לאולמרט להריח את הסקרים של היום- מלוא ריאותיו. ממש להסניף אותם. אחרי שיציב את תוכנית ההתכנסות על שולחננו, יהיה לסקרים ריח אחר לגמרי. ואז תגיע שעתו הגדולה של מנחם מזוז...