ראש הממשלה החליט אתמול, במסגרת ראיונות לתקשורת הזרה, להגדיל מחלוקת ולסדוק את הקונצנזוס סביב הלחימה בצפון, לחימה בזרועה הארוכה של אירן. מאחר שהוא העלה את העניין לסדר היום הציבורי בעיתוי האומלל הזה חובה לדאוג שיקבל משוב שמא יטעה.
הייתי מאלו שתמכו ביציאה החד-צדדית מלבנון. עד מהרה התברר כי מהלך הבריחה הזה היה שגוי. אל הוואקום שהותרנו אז נשאב החיזבאללה, ארגון טרור איסלמי שנתמך ומומן ע"י אירן. החיזבאללה טען כי הביס את הישות הציונית, שדרך ההתנגדות ושפת הכוח הוכיחו עצמם כדרך יעילה למיגורה של הישות הציונית. ואכן בעולם של דימויים ניצח החיזבאללה בקרב התקשורתי וההסברתי, הרחיב פעולתו לנושאים חברתיים והעצים את אחיזתו בציבור השיעי בדרום לבנון ובתודעה הציבורית הלבנונית.
מדיניות ההבלגה של ממשלות ישראל נוכח התגרויות הארגון הזה נתפשה כרפיסות והמיתוס הלך והתעצם ובצדו גם היקפי המימון האירני וכוחו הצבאי. אט אט אל מול עינינו, בחסות "השקט החלקי המתעתע" בצפון, הלך והתעצם הסיכון האסטרטגי על תושבי הצפון ומדינת ישראל - מדינת החיזבאללה. הסיכון האסטרטגי הזה הוא עילת המלחמה היום, את המחדל הזה ממגרים כוחות צה"ל בעוד תושבי הצפון ספונים במקלטים.
אומרים כי "מודה ועוזב ירוחם" וכך היה, כאשר להינתקות החד-צדדית בעזה, התנגדתי באופן אקטיבי כאשר ניהלתי מאבק עיקש נגד שמעון פרס, נגד ההצטרפות לממשלת שרון ונגד תוכנית ההינתקות החד-צדדית. אך מאבקי נכשל ואולם מודה ועוזב לא ינוחם.
ממשלת שרון-פרס מיחזרה את מחדל הנסיגה החד-צדדית בצפון ובעוצמות גדולות יותר כאשר יישמו את תוכנית ההינתקות החד-צדדית. נסיגה ישראלית ללא הסכם, אולם בתוספת חדשה - גירוש אלפי יהודים מבתיהם והריסה של ישובים ובתי כנסת. גירוש והרס של ישובים, שנחזו להיות ישובי קבע, משאת נפשם של אויבנו והאיסלאם הקיצוני.
והתוצאה לא איחרה לבוא וכפי שקרה בלבנון כך קרה בעזה. מוגר שלטון המתונים, שעמם חתמנו את ההסכמים שהביאו להקמת הרשות הפלשתינית, ואת הוואקום מילא ארגון החמאס שתפס את השלטון בבחירות דמוקרטיות. הרשות הפלשתינית הפכה למדינת טרור השוכנת במטחווי קאסם ופצמ"ר משדרות, נתיבות, כפר סבא, הוד השרון ורעננה ובמטחווי טיל "גראד" מאשקלון ואולי גם מאשדוד. העובדה כי החמאס הגיע לשלטון כשהוא נישא על כנפי תמיכה ציבורית רחבה, שמצאה ביטויה בתוצאות בחירות דמוקרטיות כשרות, עובדה זו מבטאת יותר מכל את עוצמת המחדל שבהינתקות וכיצד נתפשת הנסיגה החד-צדדית ללא הסכם ע"י אויבנו. וכך הולך ומתעצם לו הסיכון האסטרטגי בגבולנו הדרומי ובמזרח - מדינת החמאס.
למחדל "הינתקות החד-צדדית" תוצאות והשלכות קשות, "ההינתקות החד-צדדית" בלבנון ובעזה העצימה את כוחם של זרועות הטרור איסלאם הקיצוני, "ההתכנסות החד-צדדית" הביאה להקמת מדינת חיזבאללה ומדינת חמאס בשכנות לנו על גבולותינו המקדשות מלחמה, טרור ומוות עד למיגורה של הישות הציונית, "ההתכנסות החד-צדדית" משולה למשב רוח עז במפרשי הטרור האיסלאמי ומסייעת להרחבת והעצמת אחיזתו בדעת הקהל הערבית.
ממשלת אולמרט-פרס-פרץ מאיימת להמשיך במחדל. האם לא די לנו בתוצאות הניסויים בעזה ובלבנון. האם באמת מישהו מעלה על דעתו להמשיך בדרך הנסיגות החד-צדדיות. האם אוזנכם אטומות לאזהרת מלך ירדן המתריע כי "ההתכנסות" ביהודה ובשומרון, ללא הסכם באופן חד-צדדי, יוצרת איום על שלטונו ויש בה כדי להביא לקריסת שלטונו. ומה יקרה אם שלטונו יקרוס? מי ימלא שם את הוואקום? האם לא ברור ששוב ישלחו זרועות ציוויליזציית המהפכה האיסלאמית מאירן לעיצוב סדר חדש גם שם.
כמי שנמנה ופעיל במחנה השלום אני פונה לחברי ואומר, אל לנו לקדש נסיגה מהשטחים בכל מקרה, בכל עת ובכל תנאי. "ההתכנסות החד-צדדית" מחבלת בסיכוי השלום ומייצרת תנאים בלתי אפשריים להגשמתו. אנחנו תומכי שלום, אנחנו נכונים לשלם מחיר כואב בדרך להגשמת חזון השלום אולם עלינו ללמוד מהניסיון, ללמוד מהמציאות מהן השלכותיה של נסיגה חד-צדדית ללא הסכם, להשיר מבט ולומר לראש הממשלה ולשריה כמו גם לעולם הערבי : "אכן עדיפה דרך השלום על דרך המלחמה, אולם אין נסיגות חד-צדדיות, שטחים רק תמורת שלום!"