דוקא בעת מלחמה, ברעום התותחים, לעיתים בעת משבר ומבחן ובעת שפל במצב הרוח הלאומי, בעיקר בצפון הארץ ובדרומה, על המנהיגות לעשות מעשה לא רגיל ולהביע תמיכה מסיבית, מופגנת וכנה למען התושבים שבאזורי סיכון ומצוקה.
בתקופה זו, כאשר מטחי הקטיושות הקאסמים לא חדלים מלנחות על ישובי הצפון, על שדרות וישובי הסביבה, ולא נראה לפחות כרגע פתרון בטווח הנראה לעין, בד בבד עם התוכניות צבאיות לחסל את האיום המתמיד, יש עוד דבר לעשות לטובת איחוד השורות והמורל הלאומי.
על המנהיגות במדינה להטות שכם מוסרי ופיזי ולהגיע ולהתגורר פיזית באותם ישובים, על-מנת לשמש אות ומופת לתושבים המשדרים אותות מצוקה, וחלקם אף מאיימים לנטוש את היישוב שהם מתגוררים בו.
וכאשר מדברים כבר על הפסקת אש, הרי שעוד מעט יחלו בפעולות השיקום המאסיביות של האזורים שנפגעו, ואזי לבטח דרושה עזרתם של המנהיגיםו.
זכורה לכולנו לטובה ההתגייסות של יוסי שריד בזמנו שעבר לגור מסיבות אידיאולוגיות בקריית שמונה כדי לעודד את רוח התושבים וכן אחרים ויש להיצמד למודל חיוני זה.
אני מדבר על שרי ממשלה, חברי כנסת, קצינים בכירים בצה"ל ובמשטרה, מנכלי"ם של משרדי ממשלה וחברות ממשלתיות ועוד אחמי"ם שיעשו מעשה ויבואו לגור פיזית ועם משפחתם בטווח הקטיושות, הקאסמים והרקטות ובכך יראו מנהיגות ויעודדו את התושבים.
אפשר שהמעשה יעשה על ידם חופשית וספונטנית או גם בהכוונה ממשלתית, כדי ששהות של האחמי"ם בישובים אלה והחיכוך עם התושבים, יחזקו את רוחם ותעודדם, כדי שכל בוקר, בצאתם לתפקידיהם בעבודתם ובחזרתם בערב, יחושו ויראו שהם לא לבד.
דרוש רק ליזום זאת.