זה לקח ממש מעט זמן, 82 שניות ליתר דיוק, אבל פרק הזמן הקצר הזה נכנס להיסטוריה והפך לאחד הרגעים החשובים בספורט העולמי אי פעם. וודג'אן עלי סראז' עבדול-רחים שהרחני היא האישה הראשונה בהיסטוריה שייצגה את ערב הסעודית במשחקים האולימפיים. כבוד למגזר.
היא הפסידה באיפון בקרב הראשון על מזרן הג'ודו למליסה מוג'יקה הפורטוריקנית, ג'ודוקא טובה ממנה בהרבה. אך הניצחון האמיתי של שהרחני הושג בקרב הכי קשה, במאבק נגד הדעה הקדומה והפרימיטיביות של החברה בארצה. עצם העניין, שתופענה נשים המייצגות את הסעודים באולימפיאדה, העביר אותה תלאות ומכשולים שהיו מתישים גם את גדולי לוחמי צה"ל.
רק אחרי פשרה בין הוועד האולימפי, איגוד הג'ודו הבינלאומי ובכירי ערב הסעודית, שהבהירו היטב מהם התנאים בהם היא יכולה להשתתף, הותר לה לארוז את מטלטליה ולטוס ללונדון. ועדיין, הקיצוניים בסעודיה, טענו וימשיכו לטעון לאורך כל הדרך, כי הופעה נשית מול עיניים גבריות, משפילה את הבנות ואינה מוסיפה להן כבוד.
אבל הקהל המערבי חשב אחרת. כששהרחני עלתה למזרן עם כיסוי לראשה, היציעים רעדו משאגות וקריאות עידוד לג'ודוקא האמיצה. לאחר הנפילה על המזרן, הדבר הראשון שעשתה היה לבדוק שהכיסוי עדיין שם. שתי הנשים קדו את הקידה המסורתית לקול תשואות הקהל. היא אמנם חזרה מהר מאוד לחדרי ההלבשה, אבל הסדק נפרץ.
שהרחני, שגילה ע"פ מארגי המשחקים עומד על 16, אביה טוען שהיא בת 17 והאתר הסעודי הרשמי למשחקים האולימפיים כתב 19, אמרה בסיום: "אני שמחה להיות כאן, לצערי לא זכינו במדליה, אבל בעתיד אזכה, ואני אהיה כוכבת". זה נשמע אולי מעט ילדותי אבל לסעודית הראשונה שניצבת מול החברה הפטריאכלית הנוקשה בעולם, אין כנראה מגבלות או רגשי נחיתות.
"פחדתי מאוד, בעיקר מכמות הצופים באולם", סיפרה שהרחני, "זו היתה הזדמנות של פעם בחיים". אביה עלי, שופט ג'ודו, בכה כמו תינוק כשהיא עלתה למזרן: "היא שמחה מאוד אחרי הקרב, חיבקה אותי ואמרה: 'אבא, עשיתי את זה', ואני הייתי כה גאה". בהחלט יש לו סיבה מוצדקת, שהרחני מביטה אל האופק, שלה ושל הנשים בארצה ורואה עתיד ורוד: "אני מקווה שזהו תחילתו של עידן חדש".