זמן קצר לאחר כניסתי לתפקיד, הודעתי שבכוונתי להעביר, יחד עם חבר הכנסת אברהם פורז, יושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת, את התיקון הזה, לא יאוחר מתום מושב הקיץ של הכנסת, היינו, עד סוף חודש יולי.
נוכחותי האישית בכל דיוניה של ועדת הכלכלה, מעורבותי הישירה בהליך החקיקה,
ושיתוף הפעולה ההדוק עם ח"כ פורז, יביאו, כך אני מקווה, להשלמת המשימה, בזמן.
אינני רוצה שתכליתו העיקרית של התיקון לחוק - מתן רשיון, למתן שירותי בזק פנים ארציים לחברות הכבלים - תהפוך לבת ערובה של נושא הסדרת תחום השידורים, -- שהוא, עם כל הכבוד, זניח מבחינה כלכלית, לעומת תחום הטלקום.
ח"כ פורז ואני מבינים היטב, כי אם לא תושלם חקיקתו של התיקון עוד הקיץ, הוא עלול לבוא מאוחר מדי!!
מבט בשוק האמריקני מגלה, כי תחום האינטרנט המהיר מתפתח הרבה יותר לאט מן הצפוי, בייחוד בהשוואה לקצב חדירת האינטרנט בכלל, וכי קצב חדירת קווי ADSL נמוך לא רק בישראל, אלא בעולם כולו.
אבל, קשה להתעלם מכך, שבארצות הברית, (הדומה לישראל בשיעור הגבוה של חדירת הכבלים), בתחרות שהתפתחה על שוק האינטרנט המהיר בין קווי ADSL לבין קווי CABLE MODEM (אינטרנט מהיר על גבי הכבלים), - מובילים הכבלים בשיעור ניכר.
בישראל, עשוי שוק האינטרנט המהיר להתעורר בבת אחת, כאשר יותר, סוף סוף, לכבלים להיכנס לתחרות.
הכבלים כבר מגיעים לכל בית!!!
התחרות בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית, ושיפורו הניכר של המוצר בתחום זה, "מרעננים", כך אני סבור, את המודעות הציבורית לעצם קיומה של "תשתית הכבלים", ולהיותה, אלטרנטיבה תחרותית, גם בתחום הטלקום.
הקרקע מוכנה, לדעתי, לתחרות בתחום הטלקום, כיוון שבכל בית כמעט, כבר עתה קיימת אלטרנטיבה לחברת "בזק", לפחות בחלק מן השירותים.
אני בהחלט מצפה לראות מצב, שבו לקוח מקבל טלוויזיה רב ערוצית בלוויין, אינטרנט מהיר מן הכבלים, שירותי דאטא (מידע) מבעל רשיון LMDS, וטלפוניה VOICE מחברת "בזק".
ומאידך, ייתכן שחברות הכבלים יעדיפו להציע חבילה, שבה שירותי הטלפוניה יסופקו על-ידי בעל תשתית אחרת, אולי סלקום, אל מול חבילה שתוצע על-ידי "בזק", ושבה תסופק הטלוויזיה הרב-ערוצית, באמצעות "יס".
כתמיד, תונחה מדיניות הרגולציה על-פי טובתו של הציבור!!
ומכאן, בקצרה, לתחום השידורים.
עם כניסתי לתפקיד, הצהרתי, כי אני סבור, שהתחרות האמיתית מתקיימת בין פלטפורמות השידור השונות.
ומכאן, שתחרות מאולצת, המתקיימת בתוך אותה פלטפורמה, כגון בין זכייני ערוץ 2, בין זכייני הערוץ השלישי החדש, או בין חברות הכבלים השונות, אין בה דבר עם האינטרס הציבורי!!
הצהרתי, כי אינני רואה סיבה שלא להתיר לזכייני ערוץ 2 להתמזג, אם ירצו, או להפעיל לוח שידורים משותף, שבועי.
כך גם, באשר לזכייני הערוץ השלישי החדש: אינני רואה כל טעם בהקמת אולפנים נפרדים, ומערכות שידור כפולות, ללא הגיון כלכלי כלשהו.
וכך גם, באשר לחברות הכבלים, אשר מעולם לא התנהלה ביניהן תחרות כלשהי: אינני רואה כל סיבה למנוע את מיזוגן המלא, בוודאי בתחום התשתיות, ולדעתי, אף בתחום התוכן.
אין צורך ליצור תחרות מאולצת, במקום שאין תכלית כלכלית, או אינטרס ציבורי,
לקיומה.
בימים הקרובים, כך אני מקווה, יסיים הממונה על ההגבלים העסקיים את גיבוש חוות דעתו בשאלה זו, ואני מקווה שתוסר מכשלה נוספת, מן הדרך המובילה לתחרות בשוק התקשורת.
לעיתים נדמה לי, כי "תחרות" ויהי מה, בכל תחום, ובכל תת-ענף, הפכה למין דת,
וכי כוהניה - בהם גורמים ממשלתיים לא מעטים - שכחו, שהתחרות איננה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי בלבד, שתכליתו רווחת הציבור.
בשם אותה דת, נכפו עלינו כללים קיצוניים ביותר, של מניעת בעלויות צולבות בכל תחום כמעט, גם כאשר ברור, כי האינטרס הציבורי, כלל אינו מחייב זאת.
בשם דת "התחרות והפלורליזם" כביכול, מבקשים גורמים שונים לפתוח, בכוח, ענפים לתחרות, כאשר השוק עצמו אינו מעוניין בכך, וכאשר אין כל אינטרס ציבורי לכפות זאת על השחקנים.
אינני מבין, מה בצע בתחרות לשם תחרות, ובמיוחד - מה התועלת בתחרות שסופה קריסת המתחרים?
האם הדבר משרת את האינטרס הציבורי?
האימה, שמנסים גורמים מסויימים להטיל על הציבור, מפני כמה "משפחות", העלולות להשתלט חלילה על חיינו, הפכה לאובססיה של ממש.
לצדם של גורמים אלו, אני מוצא פקידים, ש"פקידותם אומנותם", אשר איבדו כל קשר למציאות הכלכלית, לעולם הדינמי, המהיר, הגלובלי, שכלכלת ישראל היא חלק ממנו, ואשר סבורים כנראה, כי העולם ימתין להם, עד שיגבשו המלצות, ימציאו חוות דעת מלומדות, ויגישו את מסקנותיהם על כל עניין שעל הפרק.
שוק התקשורת יכול, מבחינתם, להתמוטט, שוק השידורים יכול, מצדם, לקרוס לחלוטין, התחרות יכולה למות עוד בטרם נולדה, וישראל יכולה לפגר אחרי העולם כולו.
העיקר - שיישמר הפלורליזם הקדוש, ושחס וחלילה לא יוכל איש לעשות רווחים בישראל.
אני חייב להודות, העניין מתסכל ביותר, משום שעם כניסתי לתפקידי, גיליתי שאני בעצם רק חבר זוטר ב"מסדר הרגולטורים", שבו כל פקיד עושה ככל העולה על רוחו: מוביל מהלכים, קובע מדיניות, חותך גורלות של אימפריות כלכליות, ומקבל החלטות שמשמעותן מיליארדים.
כשנפגשתי לראשונה עם אותם רשעים איומים, המאיימים להשתלט על נשמתנו, אותם חברי "המשפחות" האיומות, שכל חטאם הוא רצונם לפתח את שוק התקשורת, את המדינה ואת כלכלתה, וגם להרוויח כמה לירות, הם התריעו בפני, כי אינם עומדים עוד בהתעללות הבירוקרטית, וכי פשוט ימשכו את ידיהם מן השוק הישראלי.
הייתי משוכנע, אני אומר לכם בכנות, שהם פשוט מגזימים!
אבל אט-אט גיליתי, עד כמה הם צודקים.
עד כמה המדינה עושה כל שביכולתה כדי להכשיל, להקשות, לסרבל, ולעכב!!
גבירותי ורבותי, אחד מראשי השחקנים המרכזיים ביותר בשוק הטלקום, בא אלי, בתחילת כהונתי. הוא סקר את החברה שבראשה הוא עומד, וביקש רק דבר אחד ממני, מהרגולטור, מהממשלה: "אל תפריע".
וזאת, בעצם כל התורה, שברצוני ליישם, גם בתחום השידורים.
אני רוצה שנפסיק להפריע!! אני רוצה שההתערבות שלנו, כממשלה, תהיה מינימלית, ותיוחד למקרים של כשלי-שוק מובהקים, שבהם השוק החופשי אינו מצליח להביא תוצאה מיטבית, מבחינת האינטרס הציבורי.
לשם כך, למשל, קיימים בחוק, הערוצים היעודיים, שתכליתם כיסוי אותם תחומים ומגזרים, שהשוק החופשי איננו מצליח לענות על צרכיהם, ושקיים אינטרס ציבורי להביאם לידי ביטוי, בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית.
וכך, בתוך חודשים אחדים יעלה לאוויר ערוץ החדשות הישראלי, שיש עניין ציבורי בשידורו, ואחר כך, הערוץ ברוסית, שהמכרז להפעלתו מתקיים בימים אלו.
ואחר כך, הערוץ בערבית, וערוץ מוסיקה ישראלית.
כל אלו יפעלו מתוך אותה "נישה", אשר יוחדה, כמעין שמורת טבע, בתוך ג'ונגל הטלוויזיה הרב-ערוצית, לשידורים שיש בהם עניין לציבור, ואשר לא היו קמים עדיין, בתנאי שוק חופשי לחלוטין.
ולכן, בצד גישתי, שלפיה יש לצמצם עד למינימום, ובמרבית המקרים, אף לבטל לחלוטין את הרגולציה על התוכן, אני סבור כי תפקידו המרכזי של הרגולטור בתחום השידורים, הוא התערבות בהקצאת המשאבים בשוק, במידה הנחוצה לשם שמירה על אינטרס הציבור.
זהו, בסופו של דבר, תפקידה העקרוני של כל ממשלה, כאשר היא מתערבת בחלוקת המשאבים בחברה, ומפנה אמצעים למטרות חברתיות וציבוריות, הזקוקות למקור מימון.
ולכן, אם מקובל עלינו, שקיים אינטרס ציבורי בעידוד הפקות ישראליות, ושראוי להגן על התרבות העברית ולעודד את יצירתה, ואם אנו מבינים, ששוק המדיה הישראלי הקטן, אינו מסוגל לייצר בעצמו, בתנאי שוק חופשי, את המשאבים הדרושים לשם כך, הרי שעל החברה, באמצעות הרגולטור, להביא, במידה הנחוצה, להפניית משאבים לקידום ההפקה הישראלית.
אך מכאן ועד התערבות בפרטי הפרטים, לרבות התערבות בלוחות משרדים ושעות שידור, ודקדוק ב"קישקע'ס" של כל הפקה, הדרך ארוכה, ומיותרת לגמרי.