הטיל שנורה לעבר קינם של ראשי החמאס היה טיל קטן מחשש לפגיעה בחפים מפשע. כתוצאה מכך שנכשלה הדברתם התאפשר לשרצים המנוולים לבצע פיגועים נוספים נגדנו. לא היתה בכך כל הפתעה, למעשה מרגע נפילת הטילון עברנו לתרגולת לה אנו רגילים - עוצמים עיניים, מהדקים שיניים ומחכים לפיצוץ הראשון ליד ביתנו.
נוצר מצב מגוחך שבו אנחנו מגינים בגופינו החף מפשע על חפיהם הפושעים.
אסור לנו להגרר לדיבורי שונאינו על כך שהפיגועים הם תגובה לחיסולים הממוקדים בהם אנו משתדלים מעל ומעבר שלא לפגוע באיש חף מפשע או רשע מרושע שאינו מטרת הפעולה, לפעמים במחיר סיכון חיינו שלנו, והם "בתגובה" באים במטרה ממוקדת לרצוח כמה שיותר בני אדם עם חומר נפץ מעורבב במתכות שונות ,מסמרים ואף יתדות כדי לפחות לעוות את גופותיהם של אלה שחומר הנפץ לא היה בו די כדי להרגם.
המחבלים מתים להרוג אותנו במלוא מובן המילה. ההרג הוא המטרה העליונה ושקר נפשע הוא לטעון שזוהי תוצאה של קיפוח או מצוקה. ינסה כל אחד מאיתנו לדמין אם במצב של מצוקה כלשהו יגיע למצב שבו ירצה לרצוח כמה שיותר ילדים, בטוחני שלא ימצאו ביננו הרבה מתאבדים.
אומרים ששלום עושים עם אויבים - זה נכון והכרחי, אך לא מדובר כאן באויבים אלא ברוצחים שפלים שאין להם בעיה להרוג גם מבני עמם שלהם.
מטרתה של מדיניות עזה ויריחו תחילה היתה לראות האם באמת סיבת הסכסוך היא שאיפה לעצמאות. ההיגיון חייב שצעד זה בכיוון "שאיפותיהם הלאומיות" יביא לירידה מיידית בפעולות האיבה כי מצוקתם הוקלה.
הניסוי נכשל אך לא הסתיים במסקנה אלא נמשך ונמשך מהרג להרג.
כולנו גדלנו על טוהר הנשק ורבים מחיילינו איבדו את חייהם על מנת לשמור עליו, אם מול RPG בידיו של ילד לבנוני או במהלך "פעולה כירורגית" בה שלחנו חיילים שלנו לתוך השטח במקום לירות על המקום מרחוק.
הצבא האמריקאי ,צבאה של מנהיגת העולם החופשי,דואג לחייליו תחילה ואח"כ מוצא את הדרך להסביר או לפתור בעיות של "נזק נלווה" מי מוטרד היום מירי הטילים הרבים שביצעו בהזדמנויות שונות. ממרחק בטוח בלב ים, מההפצצות המאסיביות ממטוסי ענק בהרי אפגניסטאן. נכון איפה אמריקה ואיפה אנחנו, אבל גם לנו ישנה הזכות והחובה להבטיח את קיומנו.
אחרי כאלף הרוגים שכל אחד מהם עולם ומלואו הגיע הזמן להפעיל את ההגיון הקר וההכרחי ו"להכנס בהם" ,להבין שלו עשינו זאת עם פרוץ האינטיפאדה הראשונה, היינו בודאי מצרים על כל קורבן מיותר אך כל כך הרבה אנשים משני הצדדים היו חיים היום , כי זה היה נפסק תוך פחות מ-6 ימים.
צריך להבין שאם לא נעשה זאת כעת ימותו עוד רבים משני הצדדים.
זה מצמרר לחשוב שחלק מאיתנו יקומו היום או מחר אל מותם לא במהלך יציאה לקרב מסוכן או להרפתקאה אלא בזמן הליכה שגרתית לקניות או בדרך לעבודה.
זה נכון שאין זה קל לתת הוראה להפצצות מהאוויר ולירי ארטילריה, אולם מוכרחים להגיע להכרה שזה הכרחי, ואפילו לאפשר למי שאינו מסוגל לתת הוראה כזאת או לבצעה להמנע מכך ולאפשר למי שיכול - כדוגמא יעמוד מפקד הטייסת מול אנשיו ויאמר למי שאינו מסוגל להשתתף בהתקפה לחזור בשלום ליחידתו, אך ההתקפה חייבת להתבצע.
עלינו להכיר בכך שאיננו נלחמים בבני אדם הנאבקים על אידאל או למען יקיריהם אלא בחיות המשבחות את המוות, אמהות שמאחלות לילדיהן למות כשאהידים.
ואם בסיכומו של דבר איננו מסוגלים לכך ,עלינו לארגן בהקדם האפשרי בסיוע בינלאומי גלות נוספת של העם היהודי,כי איננו מתאימים לחיים באיזור זה.