שנה לאחר תום פרשת בני הערובה בתיאטרון במוסקווה, שבה שידרה רשת הטלויזיה הרוסית NTV, בשידור חי, את הפריצה של הכוחות פנימה, בניגוד להוראות הקרמלין, גוברות ההתרעות מפני אובדן חופש הביטוי ברוסיה - ובעיקר בכל הנוגע לחופש העיתונות.
כזכור, בדיוק לפני שנה, ב-26 לאוקטובר 2002, הגיעה לקיצה במבצע מרהיב שכלל הפעלת גז מסתורי וחדשני, פרשת חטיפתם של צופי התיאטרון - "דוברובקה", על-ידי מחבלים צ'צ'נים. המבצע "המרהיב" הזה הסתיים במותם של 129 בני ערובה ובחילוצם של מאות אחרים.
מייד לאחר המבצע יצא הנשיא פוטין במתקפה חריפה על צורת הטיפול של אמצעי התקשורת בפרשה, וליתר דיוק - של ערוץ NTV, באומרו כי חשיפת המבצע חסרת האחריות, כפי שנעשתה על-ידי NTV, סיכנה מאוד את הכוחות בשטח, שכן החוטפים הצ'צ'נים עקבו מקרוב מתוך התיאטרון, אחר הדיווחים המשודרים באמצעי התקשורת והערוץ ידע על כך. על העיתונאים, הוסיף פוטין אז, לדעת שלא הכל מותר להם. אמר ועשה.
החל מאותו רגע החל הקרמלין באמצעות פקידיו להתנכל למנהלי רשת NTV, עד אשר בחודש ינואר 2003 נאלץ מנהל הרשת, בוריס יורדן, להתפטר כדי לשחרר את הערוץ מהשיתוק אליו נקלע, כתוצאה מהסכסוך עם הקרמלין וחוסר שיתוף הפעולה עמו. במקומו הובאה הנהלה חדשה, אשר לדברי עיתונאים בכירים בערוץ, זהירה הרבה יותר מקודמתה - ויש כאלה שאומרים פחדנית יותר מקודמתה עקב לחצי הקרמלין. אותם בכירים הוסיפו, כי ערוץ ntv הפך בשנה האחרונה מערוץ שהיה חופשי באופן יחסי (נזכיר, זהו ערוץ הטלוויזיה הלא-ממשלתי היחיד ברוסיה) לערוץ המוגבל מאוד ביכולתו לדווח את מה שהוא רואה לנכון, כראות עיני עיתונאיו ועורכיו.
בוריס יורדן לא היה היחיד "שחטף" כתוצאה מהטיפול של NTV בפרשת חטופי התיאטרון. גם מנחה תוכנית ארוח בערוץ שאירח בזמן המשבר את קרובי משפחתם של בני הערובה, דבר שהקרמלין ראה "כמזיק למורל הלאומי", חטף ביקורת חריפה מהקרמלין, ביקורת שהוליכה לכך שתוכניותיו הבאות לא שודרו יותר בשידור חי אלא בהקלטה, לצורך בקרה.
מנחה פופולרי אחר בערוץ, שכר קורא שפתיים מקצועי והביאו לתוכנית, כדי שהלה ינסה לפענח מה אמר פוטין בקלטת ללא סאונד, ששוחררה לערוצים השונים על-ידי הקרמלין, ובה נראה פוטין משוחח עם אנשי צוותו וגנרלים בכירים על המצב. מנחה זה נאלץ לקחת חופשה מאונס לשלושה חודשים לאחר "תקרית" זו.
אולי החמור ביותר, מכל הצעדים שננקטו, היה הוספת תיקונים לחוק הבחירות הרוסי שנכנס לתוקפו הקיץ (ולא פלא, כזכור הבחירות לנשיאות יתקיימו בראשית 2004), תיקונים מהם עולות הגבלות חמורות נוספות, על צורת הסיקור העיתונאי במהלך מערכות בחירות.
בהקשר זה, יש להזכיר, חוק דרקוני לא פחות, שהתקבל בחודש יולי 2002, כשלושה חודשים לפני פרוץ אירועי התיאטרון, שבו נקבע כי זהו פשע פלילי להפיץ בתקשורת מה שהחוק מכנה "כחומרים קיצוניים" (החוק אינו מפרט מהם אותם חומרים קיצוניים), ובהתאם ניתנה אפשרות בפעם הראשונה לשלטונות (דרך התובע הראשי) לסגור לאלתר אמצעי תקשורת המפרים חוק זה בכפוף לאישור בית משפט.
השינוי היה דראסטי, שכן קודם לכן, רק משרד התקשורת הרוסי התעסק בעניינים אלה, והיה מחוייב להוציא לפחות שני צווי אזהרה בתוך שנה אחת כנגד אותו כלי תקשורת, ורק בפעם השלישית שהייתה הפרה הותר לו לפנות לבית המשפט במטרה לבקש לסגור את אמצעי התקשורת לאור הפרות החוק החוזרות ונישנות שלו. בתי המשפט לרוב היו פוסקים כנגד הממשלה ובעד חופש העיתונות. כעת, כאמור, כאשר הדברים מעוגנים בחקיקה גם בתי המשפט יתקשו להתעלם מכך.
אירועי התיאטרון בהם לראשונה פרץ סכסוך גלוי וישיר בין הקרמלין לערוץ הטלוויזיה העצמאי היחיד במדינה, רק הביאו להגברת המגמה של סתימת פיות בתקשורת הרוסית, וניסיונות של הקרמלין לבקר את הפרסומים השונים, בעיקר בנושא הצ'צ'ני הרגיש.
הנשיא פוטין עצמו מצא לנכון להתייחס לשאלה זו של חופש הביטוי דווקא בערב שאלות ותשובות שקיים באוניברסיטת קולומביה בארה"ב, במהלך ביקורו האחרון שם בחודש ספטמבר.
פוטין הצליח להמם את שומעיו, כאשר לשאלה האם יש פגיעה בחופש הביטוי ברוסיה, ענה כי לדעתו אין ומעולם לא היה חופש ביטוי ברוסיה ולכן אין במה לפגוע. פוטין הוסיף, כי הוא בעד חופש ביטוי אך בגבולות מסויימים, שצריכים להיות מוגדרים במפורש על-ידי חוק. לגבי חופש העיתונות ברוסיה, עליו נשאל באופן ספציפי, הגיב כי העיתונות צריכה להיות חופשית אך רק בתנאי שיש לה בסיס קיום פיננסי עצמאי, והיא איננה נשלטת על-ידי טייקונים אשר כל עניינם הינו קידום רווחיהם הכלכליים וקידום רווחי תאגידי הענק הנשלטים על ידם.
דבריו אלה גררו ביקורת חריפה מבית, ובעיקר העובדה כי פוטין בחר לומר שלא היה אף פעם חופש ביטוי ברוסיה, וזאת למרות הצהרה מפורשת של החוקה הרוסית בעניין, אמירה שיש בה אולי כדי להעיד על יחסו הכללי של המנהיג לזכויות יסוד.
כך או כך, שנה לאחר פרוץ המשבר הגדול בין הקרמלין לאמצעי התקשורת ברוסיה, המצב בסוגייה זו נראה עגום מאוד, ואין סימנים כי הקרמלין עומד להוריד את הלחץ מאמצעי התקשורת, אפילו לא לאחר הבחירות לנשיאות במרס 2004, מסכמים העיתונאים הבכירים. יריבי השלטון הרי לא נגמרים, הם רק מתחלפים.