"הסכם" ז'נבה לא בא לעולם במקרה. 'חוק מעגל הטמטום' מבהיר שזו בעצם תוצאה הכרחית.
בישראל של תשרי תשס"ד נפרצו כל הסכרים: מכל מסך, מכל ידיעה, מכל פינה, ניבטת ההקצנה באיבת הסמול לישראל. יש העצמה חסרת תקדים במלחמת החורמה של הסמול באומה היהודית ובתקומת ישראל. איך ולמה הוטלנו לבלהה זו?
ובכן, בחינת אמת של התופעה - ללא ספק תופעה אנושית יהודית ייחודית, מגלה חוקיות מדהימה: המקור, ההשראה והדחיפה למעשה סמולני הוא מעשה טמטום "ימני" ("ימני" = שנעשה על-ידי אנשי 'המחנה הלאומי'. למעשה, מתחזים לנ"ל). אמנם המעשה הסמולני בא על-גבי תשתית מתאימה - רוח הסמול ובלעדיה הוא לא היה פורץ, אך הקטליזטור הוא מעשה טמטום ימני. הוא המפעיל, הזרז, המשגר ומזהה-המטרה.
יתרה מזאת, מעשה כֶּסֶל "ימני" יוצר מעגל טמטום בו נדחף הסמולן להקצין. רציונל הדחיפה, מנקודת ראות הסמולן, הוא ישראלי קלסי: 'מה, אני פרייֶר, הם - הימין, יפנו מאחזים ואני אשב בשקט?' תרחיש זה מוכח בכל הפרויקטים הבולטים של הסמול בשנים האחרונות. ברור שכדי לעצור את הסחַרְחֶרֶת צריך להפסיק לדחוק את הסמולן לפינת הפרייֶר; לעצור מיזמי טמטום של ה"ימין".
קודם כל, הערה באשר לכתיב "סמול". ובכן, זו לא טעות כתיב. יש להבחין בין 'סמול' לבין 'שמאל'. 'סמול' הוא מה שמכונה לעיתים בתקשורת הלאומית "שמאל סהרורי" (בתקשורת הישראלית אין כידוע חיה כזו; שם יש רק "פעילי שלום"). סמולן הוא יהודי על-פי רישומי הרבנות, שנושם וחי פלשתין 24 שעות ביממה, וכל חייו קודש למען כריתת ישראל מאדמתו. הסמולן מעריץ ואוהב - אהבת נפש, מרצח פלשתיני. במקרים הקשים של המחלה, רצח של בן משפחה על-ידי מפגע פלשתיני, מעלה רף אהבה זה לאטרף סוחף. יסוד הכינוי השגוי - "שמאל", הוא במוצא הקדום (השמאל הסוציאליסטי) ממנו צמחה מוטציה זו, אך ממנו התנתקה זה מכבר. למעשה, הכינוי "שמאל" מוטמע על-ידי הזרוע המבצעת של הסמול (התקשורת הישראלית) כדי לטעת בתודעת היהודי-ישראלי שהתופעה טבעית ובריאה: בבחינת, יש סימטריה; יש ימין ויש שמאל.
העניין היותר קשה, והנסתר מאיתנו במידה רבה - גם לאחר כל פענוחי הגנום האנושי, הוא: איך צומח ראש של סמולן. הסבר פשטני שזוהי נטיית רוח מוּלֶדֶת - במידה רבה כמו האנטישמיות, מפנה אותנו לבלתי נתפס על-ידי בן-אנוש. גם הניסיון לראות זאת כחולי מערבי אופייני ולגזור גזרה שווה מהנעשה בארה"ב, צולע: יש הבדל בסיסי בין שגעון ה-hate America לבין שנאת ישראל של הסמול הישראלי. כך, נותר להשאיר את חקר הרוח לספירות גבוהות יותר, ולהסתפק בחיפוש המטבע מתחת לפנס: להבין את תפקיד המעשה ה"ימני" בעירור הבֶּגֶד הסמולני.
מבט מקרוב מגלה בעצם מעלה בורגי: בהתחלה, יש רעיון עוואים של הסמול - יוזמה למהלך הרס כלשהו בישראל. אז מתברר שהסמול אינו יכול להוציא את הרעיון לפועל. או אז עולה לשלטון המחנה הלאומי ("לאומי"), ותחת הצלפות התקשורת הישראלית הופך להיות קבלן ביצוע למיזם הסמול. בעקבות זאת נדחק הסמול לפינה: 'מה אני פרייֶר, הוא יהרוס את ישראל טוב ממני?!', ויוזמת בגידה גדולה ומרשימה יותר נרקמת. ושוב בא המחנה הלאומי ומוציא לפועל בצייתנות, וחוזר חלילה. מעגל הטמטום.
מפתיע להיווכח עד כמה מה שנראה כ'חציית קו אדום' של הסמול בשנים האחרונות, נעשה על-פי חוק זה. להלן מספר דוגמאות לסַבֵּר את החוקיות:
פינוי יישובים יהודיים בארץ ישראל
ידוע שהיום אין ציפור נפש שהיא יותר ציפורית בלב הסמול מפינוי יישובים יהודיים בארץ ישראל. כדי לבשל את הפינוי הם מכונים "התנחלויות", "מאחזים-בלתי-חוקיים", "התנחלויות פוליטיות" וכו'. יחס לישוב יהודי מגלה מייד סמולן. במבחן פשוט דמוי-פוליגרף, מודדים לסמולן לחץ דם במצב מנוחה ומול תאור של גבעות איתמר. המבחן מאוד אמין. עם זאת, מפתיע (ובעצם, בכלל לא) להיווכח שמקור והשראה לפינוי ישובים יהודיים מארץ ישראל והפיכת לב הארץ ליוּדֶנְרַיְין, הוא פינוי ישובי סיני על-ידי הליכוד בראשות מנחם בגין, בתשמ"ב. קל להבין את מצוקת הסמולן שמייסר את עצמו מול מופת זה: 'מה, בגין פינה, עד הגרגיר האחרון, ואני אשב בשקט?!'.
"ויתורים כואבים" ו"הסכם" ז'נבה
הזמריר הקבוע של שרון על "ויתורים כואבים" כתכלית שלטון הליכוד, עם קריצה גדולה לטיהור האתני של סיני מיהודים ("רק הליכוד יכול"), הלחיצו את הסמול קשות. אין ספק ש"הסכם" מצנע/ביילין ושות' עם עצמו על מחיית הקיום היהודי מא"י בתנאי שהפלשתיני לא יתקפל מ"זכות" השיבה, הוא תשובת הסמול למבוכת ה"ויתורים הכואבים" וה"כיבוש כיבוש" של שרון. הרי בכל מדינת חוק היה הסכם ("הסכם") ז'נבה מטופל כבגידה, אך האם מישהו באמת ציפה שמצנע-בורג-ביילין ישב בשקט כששרון מזכה את אבי הטרור העולמי בגדול שבפרסים: מדינה ריבונית, במסגרת ה"ויתורים הכואבים"?
סרבנות למנוע פגיעה בפלשתיני-חף-מפשע
עצומת גימלאי הטייס - מיטב סמולני הסרבנים המקצועיים מקדמא דנא, שגילו לפתע שהכיבוש משחית ושסיכול ממוקד במלחמה יכול גם להרוג "פלשתיני חף מפשע", הדהימה את הממסד הלאומי. מה פתאום עכשיו? ובכן, אפשר לראות בקרב ג'נין ב'חומת מגן' את שורש ניפוץ המוסר היהודי. שורש שדחף את הסרבנים בסרבלים לעצומתם. שר הביטחון בממשלת ה"ימין" דאז, פואד (ואין צורך ליחס לו סמולנות), התוודה ללא בושה, שהוא שלח 13 חיילים יהודיים אל מותם, כדי להבטיח חיי "פלשתינים חפים מפשע".
מול תוצאה טרגית זו זועק משה קינן, אביו השכול של אביהוא קינן הי"ד: 'למה חיי אחמד חשובים מחיי בני אביהוא?!' ועם שפל מוסרי כזה, מה מצפים מסמולן? שיראה ממשלה "ימנית" משגרת חיילים יהודיים זכים וטהורים אל מותם כדי לא לפגוע ב"פלשתיני-חף-מפשע" והוא ידּוֹם? אם המשימה העיקרית של צה"ל בקרב הקיום הנוכחי היא אפס פגיעות ב"פלשתיני-חף-מפשע", האם הסמולן לא יבטיח זאת טוב יותר?
"הסכם" ז'נבה והוויתור על הר הבית
במשך יותר משלוש שנים, היה הר הבית, לב האומה, סגור ליהודים. חלקה של ממשלת ברק הקיקיונית והמוזרה בחרפה זו: כ-4 חדשים. אמנם כעת נפתח ההר ונראה שהשלטת ריבונות ישראל בו מתקדמת, אך מבחינת הסמולן זרע הפורענות כבר נזרע. אומר הנ"ל לעצמו: 'מה ממשלת שרון, זה שעלה לשלטון בזכות זה שעלה להר הבית, מתקפלת מההר, אני לא אתקפל משם לנצח'? מה לא ברור ברציונל שלו?
הלשנות הסמול (לסנאט, לביה"ד הבינ"ל וכו..)
גועל נפש גואה בכל יהודי לשמע ריצת הרגלים של הסמול לביה"ד הבינ"ל בהאג ולשאר מוסדות האו"ם, בניסיון להביא את מפקדי צה"ל וחייליו לדין כפושעי מלחמה. זה החל בעלילת הדם "ג'נין ג'נין". במקביל, עושה הסמול ככל יכולתו על-מנת להלשין בקונגרס נגד יישוב הארץ. מהיכן זה בא? ובכן, נראה שההסגרה מדעת של עצמאות ישראל לידי ארה"ב, היא מעשה ידי ה"ימין". בהסכם וואי סיכם נתניהו על השופטים בינינו לבין ה"פלשתינים": סוכני ה-CIA.
מאז עלית בוש ויחסיו המיוחדים עם שרון, בוחנת קונדוליסה בזכוכית מגדלת כל ברזל-זוית שנתקע בגבעות השומרון. לפני 4 חדשים, ערב נחיתתה בארץ לקידום 'מפת הדרכים' ("מפת השלבים"?), היא עמדה על כך שבגבעת יצהר יהרס גם הביכ"נ וגם החדר שאיציק סנדרוי בנה במו ידיו. זה היה התנאי לנחיתה רכה בארץ. תצפית מטעמה דיווחה על התקדמות הביצוע טרם הנחיתה. אריאל שרון - גיבור ישראל, רואה בגננות זו את שיא קוממיות ישראל העצמאית! אז מה מצפים מסמולן, שהוא לא יראה בארה"ב שופטת לגבי זכותנו להתיישב בארץ ישראל? מה, הוא סתם יגנוז את כל המפות ששרטט בכספי האיחוד האירופי? ילשין לאירופה? הרי ברור שאם כבר מלשינים, אז זה בפני הגננת האמיתית!
אורי אבנרי וגוש שלום כמגן חי לערפאת
מסע כיתת גוש שלום למוקטעה לשמש מגן חי לערפאת לאחר הטבח במסעדת 'מקסים' בחיפה, נראה כאב-טיפוס של בגידה סהרורית. אך בחינה לא משוחדת של הרומן של ישראל עם ארכי-רוצח זה מצביעה על הבעייתיות. מה יותר מוזר מהיחסים המיוחדים של שליט הליכוד עם אבי הטרור העולמי. האם יש הסבר למסעות עומרי שרון למוקטעה? האם מי שהחליט שערפאת חסין מצדק וממשפט ובר-שיח עם בנו(!),יכול להיות מופתע מאורי אבנרי. האם יש תשובה הגיונית לתמיהת הנ"ל: 'למה ה-20 מ'מקסים' פתאום חשובים יותר מ-1000 הנרצחים הקודמים?' ומה פתאום אבו-עלא ואבו-מאזן כן, ואבו-עאמר לא?
ואפשר להמשיך ולפרט לגבי שחרור מרצחים "פלשתינים" וההתעללות בחלוצי הגבעות ועוד ועוד. אך החוק כל כך טבעי, שאפשר אפילו היה להסתפק בהוכחה תיאורטית...
אז איך מתקנים?
אז קודם כל מפנימים שכל מעשה כֶּסֶל סמולני על-ידי הימין, מזמין (ממש מאלץ!) את הסמולן ליַצֵּר בֶּגֶד גדול ומזיק יותר. במקביל, מגלגלים את השטיח חזרה. גלגול נכון יחייב סילוק אבנים מתחת לשטיח, כמו בחינה משפטית למעשה אוסלו. גלגול שנראה בכיוון הנכון הוא זה שהוחל בו בהר הבית. כמובן שיש להבטיח שמה שהוחל בו בהר הבית יעוגן כראשית דרך צמיחה; ראשית שלא תֵּעַצֵר. ראשית שתמשיך בהחלת ריבונות יהודית של אמת בכל ארץ ישראל.