אנו, חיילים וקצינים המשרתים בתפקידים תומכי לחימה ביחידות עורפיות מסרבים לקחת חלק באחת העוולות הגדולים שהמערכת לה אנו שייכים נגועה בה: שחיתות.
כאחים של אלו הנוטלים על כתפיהם את נטל הלחימה בכל הגזרות, אנו חשים שאין זה נכון וראוי להעדיף את טובתנו האישית על פניי טובתם ואף סיכון חייהם של אחינו הלוחמים.
נדמה שעל הלוחמים לא נופל רק נטל הלחימה וסיכון החיים, כי גם נטלם של אלו האמורים לסייע להם, נראה כי לעיתים הצבא או גורמים בו מעדיפים את אלו שאמורים להיות ללוחמים כעזר על פניהם.
אנו חשים שאסור שהמערכת הצבאית תכיל בתוכה כל כך הרבה "שומן עודף" על גבם של נושאי עיקר הנטל - אין זה נכון, ראוי ומוסרי לנהוג כך, באלו המוכנים לסכן את חייהם ואף למות למען ביטחוננו ושלומנו ועושים יומם וליל ללא כחל ושרק.
אנו מסרבים להיהפך לחרב פיפיות.
אנו חשים שתירוצים של "חוסר תקציב" או "אין מאיפה לקצץ" בעניין סיפוק צרכי ההגנה הבסיסיים ללוחמים (ראה דוח מבקר המדינה בדבר שכ"פצים ממוגנים ללוחמים בשטחים) אינם עולים בקנה אחד עם המציאות אליה אנו נחשפים יום יום ביחידותינו. משפטים מסוג זה הם תכלית השחיתות הצבאית עליה אנו קובלים ואינם חלק ממערכת הערכים עליהם גדלנו ובהם אנו מאמינים.
אנו קוראים לראשי המדינה והצבא לערוך בדק בית יסודי בדבר ה"שומן העודף" בצבא, ובדבר אלו שלא מין הראוי שיזכו להטבות להם הם זוכים.
104 החתומים על המכתב העדיפו להישאר בעילום שם כיוון שהם חיילים בשירות חובה.