להשקפתי (אני בא מבית מדרשו של הסוציאליזם הנכחד...) כל תרופה שעשויה להקל על אנשים סובלים אמורה להיכלל בסל התרופות ועליה להיות זמינה, בכל מקום ובכל עת, להיצרך על-ידי הנזקקים והמשוועים לה במחיר סביר.
על הקשר בין הכסף לכאב ראש ועל כאב הראש של הכסף.
זו היתה רק שאלה של זמן (אכן,זה היה זמן קטן ובעיקר - מהיר) עד שהכסף יכריע גם אותי; עד שהשיקול הכלכלי הקר והיבש יגבר על כל שיקול אחר.
החל משורה זאת לא רק מתחייב גילוי נאות אלא שבלעדיו הרשימה הזו היתה כאיננה: אני לוקה במיגרנות תקופתיות וסובל מהן סבל קשה. בזמן התקף מיגרנה, שעלול להימשך שעות אחדות אבל לרוע מזלי הגורלי יש שהוא נמשך יממה שלמה, אני מושבת מכל מלאכה, עיסוק ותפקיד. בשעות ההתקף אני לא מסוגל לדבר אלא לשכב - מטלית קרה על מצחי - בחדר השינה המואפל בשקט-הס.
עד לפני חודשים אחדים לא היה דבר שהיה עשוי לסייע ולהועיל לי, לשכך ולו במעט את הכאבים הנוקבים, פולחים, חודרים ומחלחלים אל מתחת לנקבוביות ועושים שמות בכל המרקם האנטומי התת-עורי שלי, ומצמררים אותי מכאב (שמותיר אותי חסר אונים, עד לחלוף ההתקף).
לפני חודשים אחדים חשפה אותי אחות רחמנייה במחלקה הניורולוגית באחד מבתי החולים בצפון לכדור שעשוי להקל עליי בשעת ההתקף. הכדור הזה מכונה ריזלט.
אני חש את ההיחשפות לו כנס נפלא. אשרי שזכיתי. מחירו של הכדור הזה (שאותו אני מניח מתחת ללשון, מניח לו להתמוסס בפי, להיטמע ברקמות הריריות ולהיספג בכל התאים הכאובים, הוא יקר להחריד. יקר ככל שהוא - הכדור הזה מחולל בי את הלא ייאמן כי ייתכן: בתוך שעה קלה הוא מקהה את הכאב החד ומשכך אותו ויש - לא אחת - שהוא אף מפיג אותו כליל.
מאחר שלפני שנים אחדות ביטחתי עצמי בביטוח משלים של אחת מקופות החולים, אני זכאי לקבל אותו בהנחה מסוימת. גם לאחר הנחה המחיר שלו עדיין גבוה בשיעור מקומם.
לאחרונה לקיתי בהתקף נוסף. כבר בראשיתו חשתי את כל מה שאכן התפתח והחריף ממנו. עם זאת, ידעתי שאם אלעלע את הכדור הגואל והמושיע בזמן - אסמם את הכאב, אמוסס אותו ואולי אף אפיג אותו בעודו בחיתוליו.
סברתי כי מצוי ברשותי כדור אחד, אחרון. טעיתי. לא היה ברשותי אף לא כדור אחד. בעוד ההתקף מבשיל, נסעתי אל העיר הקרובה ( אני גר בקיבוץ) כדי לקנות את התרופה המיוחלת בבית המרקחת היחיד המצוי בו. היתה שעת אחר צהריים מוקדמת ועדיין קפחה שמש, אבל אני כבר ראיתי כוכבים.
עם הרוקח המופלא, שאליו הגעתי כדי לרכוש ממנו עזרה ראשונה, אנו מצויים ביחסי ידידות קרובים וחמימים. יש בינינו כימיה מלבבת. שאלתי אותו על הכדור והוא השיב לי מיד שמדובר במחיר יקר מאוד. לא ידעתי עד כמה יקר הוא הכדור, מאחר שהמחיר שבו נרכשת עבורי התרופה באמצעות הביטוח המשלים הפרטי שלי הוא מחיר זול-ביחס. לא ניתן לרכוש כדור יחיד. מחירה של החפיסה הקטנה ביותר היה יותר מ-100 שקלים. הרבה יותר. נותרתי פעור פה, מתייסר.
באותו רגע, בזמן אמת, נדרשתי להחליט. ההכרח להחליט נעשה תובעני ככל שנקפו הדקות של ההיסוס: לקנות? לא לקנות? האם לעזוב כל שיקול אחר, לרבות השיקול הכספי, המתבקש וההגיוני, גם בנסיבות העניין ולרכוש את החפיסה - יהיה מחירה ככל שיהיה? שקלתי. היססתי ו.....ויתרתי.
עד היום, הכאב כבר מאחוריי, נמוג כמו עשן רעיל, אני חש את תהליך ההתבהרות של המחשבה על כניעתי לכסף. גם כיום צורב בי לא רק על אופן הכניעה אלא על המהות שלה: המחשבה הטורדנית שבגלל כסף לא עשיתי את מה שרציתי לעשותו, מה שנזקקתי לעשותו, מה שהיה טבעי וברור שאעשה אותו.
המחשבה הזו מוסיפה להביך ולקומם אותי - בה במחשבה - עד היום. האמת? במידה מסוימת היא אף משפילה אותי.
הכסף יענה את הכל ? בוודאי. אבל הוא ימשיך להיות כרוך - לכל המעט בי ואצלי - בכאב ראש חריף, מיגרני. שלא תדעו.