מה עושים אם הצוואה המקורית אבדה?-מאמר מאת עו"ד רחל שחר מומחית לירושה משפחה וגירושין ברובם המכריע של המקרים לאחר פטירתו של אדם שהניח אחריו צוואה אך לא הפקיד אותה אנו נמצא את הצוואה או במשרדו של עורך הדין שערך את הצוואה או בביתו של המנוח. לעיתים אנו יודעים שאדם הותיר אחריו צוואה ואיננו מוצראים את הצוואה המקורית אלא רק העתק ממנה. האם ניתן לקיים צוואה על בסיס העתק? שאלה זו הגיעה מספר פעמים לשולחנם של בתי המשפט וההלכה הנוהגת בעניין זה הינה כי ניתן לקיים צוואה על בסיס העתק וזאת במסגרת הנורמטיבית שקובע החוק. העניין החשוב ביותר שאני ממליצה ללקוחותיי במקרים אלה הוא לאסוף עדויות ותצהירים כי אכן המנוח ערך צוואה. לצורך כך המלצתי היא כי תיגשו לכל אחד מן העדים בצוואה ותגבו מהם תצהיר מפורט על נסיבות עריכת הצוואה. אני ממליצה ללקוחותיי להתייחס בתצהיר לשאלה למי מהנוכחים נמסרה הצוואה. כמו-כן גשו לעורך הדין שערך את הצוואה ודלו ממנו כל פרט אפשרי הנוגע לנסיבות עריכות הצוואה. על עורך הדין יהא לפרט בתצהיר מפורט מהם הנסיבות שבהן ערך את הצוואה. מובן כי בטרם עשיית פעולות משפטיות עליכם להיוועץ עם עורך דין מומחה לצוואות ורצוי עורך דין המדורג באמצעות אחת החברות הבינלאומיות המתמחות בכלי דירוג עורכי דין ירושה לגופם של דברים: אלו הוראות החוק והתקנות הרלוונטיות: סעיף 68 (ב) בחוק הירושה קובע: "צוואה, למעט צוואה בעל-פה, טעונה הוכחה בהגשת המקור; הוכח שהמקור נשמד בדרך או בנסיבות שאין בהן כדי לבטל את הצוואה, או שאי-אפשר להגיש את המקור, רשאי בית המשפט להתיר הוכחת הצוואה בהגשת העתק או באופן אחר" ותקנה 301(א) לתקנות הירושה, התשנ"ח - 1998 מורה - "המגיש בקשת צו קיום יגיש את הצוואה לבית המשפט, ואם אינו יכול להגישה במקורה יציין את הסיבה לכך ויגיש העתק ממנה או יוכיחנו בדרך אחרת...". בית המשפט העליון (מפי הנשיא שמגר) שדן בהוראות אלו עמד על הנטל הרובץ על מי שמבקש לקיים צוואה על יסוד העתק ממנה וכך אמר: "המחוקק, ומחוקק המשנה בעקבותיו, ייחסו חשיבות רבה להוכחת הצוואה על-ידי הגשת המסמך המקורי דווקא. לגבי הוכחתה של הצוואה אין הולכים על-פי דיני הראיות הרגילים, המבחינים בין הוכחת תוכנו של מסמך לבין הוכחת עצם קיומו, אלא הכלל הוא, כי תמיד יוגש מקור הצוואה, ורק אם הוכיח המבקש כי המקור נשמד בנסיבות המתוארות בסעיף 68(ב) לחוק או כי אי-אפשר להגישו, רשאי בית המשפט (אך לא חייב) להתיר הוכחת הצוואה בהגשת העתק או בדרך אחרת. מקובל עלי, שאין לתחום מלים אלה במבחן צר ודווקני, אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו" (ע"א 4182/90 רענני נ' רענני, פ"ד מו(4) 348 (1992)). ובעניין אחר אמרה השופטת (כתוארה אז) בן פורת: "... בע"פ 595/79 הנ"ל הצבעתי על קיומה של השקפה גוברת והולכת בארצות-הברית, שלגבי אמצעים טכניים משוכללים, כגון צילום, הגיע הזמן לראותם כאמצעי ראיה שווה ערך למקור, אך הוספתי, כי מבחינה זו הדבר בישראל עודנו בגדר הרצוי ולא המצוי. תמהתני, אם הדבר רצוי כאשר בצוואה המדובר, שכן לגביה יש למקור חשיבות מיוחדת במינה, ולו אך מהטעם, שמדובר במי שהלך לבית עולמו, ושוב אין אפשרות לברר את העובדות מפיו. יתרה מזו, קשה גם לומר, שתוכנה אינו שנוי כלל במחלוקת, שהרי אילו תוכן הצוואה בענייננו לגבי החסויה היה מניח את דעתה, לא הייתה טורחת לתקוף אותה. מכאן שלגבי צוואה הא בהא תליא". (ע"א 483/80 - יורשי המנוחה רחל רוזנפלד (חסויה) על-ידי אפוטרופסה לדין נ' צבי קלפנר, פ"ד לז(3), 552, 557-558 (1983)). בתי המשפט בפסיקותיהם הדגישו את החשיבות הרבה של הגשת מקורה של צוואה לצורך קיומה. אך גם קיבלו בתנאים מסוימים צוואה על בסיס העתקה.תכליתה הראשונית של הוראה זו מובנת לנוכח האפשרות לבטל צוואה בדרך של השמדתה כאמור בסעיף 36(א) בחוק הירושה שזו לשונו: "המצווה רשאי לבטל צוואתו, אם על-ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, ואם על-ידי השמדת הצוואה; השמיד המצווה את הצוואה, חזקה עליו שהתכוון בכך לבטלה".