הם מתחכמים לי. הם מערימים עליי. הם מסובבים אותי בכחש ומוליכים אותי שולל. הם כופים עליי את עצמם לדעת (ובתוך כך מוציאים אותי ממנה). ארצה או לא ארצה - נוכחותם הכפייתית, הבלתי-נמנעת, מרצדת אצלי על הצג.
זה לא בסדר. זה לא הוגן - נכון שהחיים הם לא תמיד הוגנים - ואין לי דרך להסיר את מפגען ולסלק אותן מדרכי. עד אשר אני, להפתעתי, בכל זאת מצליח להסירן. אבל גם זאת בעירבון מוגבל ולזמן קצוב: כל זה נכון ותקף עד הפעם הבאה, שתגיע בעוד שניות אחדות.
מדובר - וכתוב - בפרסומות המגיחות לפתע ומשתלטות על המסך, בעודי קורא בו טקסט. לפנים, בראשונה, ניתן היה לזהות בנקל ובבירור את מיקומו של סימן ה"איקס", אשר לחיצה קלה אחת עליו היתה גורמת להסרתה של הפרסומת. לא עוד. לאחרונה החל האיקס לרצד ולתעתע. הוא נע וזע מכאן לשם ומשם לאי-שם, קופצני, תזזיתי, משחק עמי מחבואים. צ'יק הוא מסתתר וצ'ק הוא נגלה.
כאשר נראה לי שאני מצליח ללכוד אותו ולשים עליו את הסמן - הוא חומק ונעלם. איפה האיקס? מי יודע. בעודי מנסה לאתרו ולמחוק אותו, אני שב ונחשף למשך זמן נוסף, בלתי רצוני, לפרסומת, אשר הניסיון העקר להעלימה מעצים את סלידתי ממנה. אני מוקיע כל ניסיון לשלול ממני את חירותי. חברה מסחרית שרוצה לקדם את מוצריה באמצעות לחץ בלתי הוגן על צרכניהם הפוטנציאליים מזיקה לעצמה.
תפארתה של שום חברה - קל וחומר רווחיה המצופים - לא תהיה על דרך נלוזה ונואלת זו, דרך בלתי הוגנת בעליל, דרך אשר כופה על ההולכים בה למעוד במהמורותיה.
ביטוי חזותי זה לאי-הגינותו של המסחר, לרבות המסחר המקוון, הוא רק דוגמה אחת לזילות האדם באשר הוא. אני, לקוח אקראי, צרכן מקרי, בסך הכל בשר תותחים במלחמותיהם העסקיות הלא-הכי-נקיות של בעלי עסקים לא מעטים. מותר לעשות בי שימוש. מותר לשטות בי ולהערים עליי. מותר לחמוד לי לצון ולעשות ממני צחוק. מותר לגחך אותי ולהעליבני. מותר להשפילני. הכול מותר במלחמה העסקית.
לא עוד. החל משורה זו לא אעבור על כך בשתיקה. הנה - עיניכם הקוראות עדות - תחילתה של ה"מלחמה שערה", למי שגוררים אותי בעל כורחי לזירת-קרב אשר הדרך היחידה שלי להינצל בה הוא לא להילחם בה אלא לערוק ממנה.
אשר על כן, קבל אתר וקוראיו, אני מכריז בזאת: בכל מקום ואתר שבו תגיח מולי פרסומת שבה לא אאתר את מיקומו של ה"איקס" שבאמצעותו ניתן להסירה ולהמשיך בקריאה, אעבור לאתר אחר. אפילו אם וכאשר מימושה הלכה למעשה של החלטה עקרונית זו יגרום לי הפסד כל שהוא מכל בחינה שהיא.
אחריה כול, יש גבול גם לרוחב הלב ולנדיבותו: כמה ועד מתי ניתן לשטות בי סתם כך?