ההחלטה של בית המשפט העליון לפרסם את חוות דעתה של פרקליטת המדינה בפרשת נתניהו ואשתו, בפרשת המתנות וקבלן ההובלות עמדי - ובה המלצתה להעמידם לדין - היא מעין "פצצה" קטנה שהוטלה לזירה הציבורית. מחד יש כאן נצחון לטוענים של זכות הציבור לדעת וזכות הציבור לקבל מידע מן הרשויות לגבי אישי ציבור והתנהלותם הציבורית ומנהגם בכספי הציבור. ומאידך יש בהחלטה פלישה גסה ופגיעה שעלולה להיות קטלנית לגבי מרקם היחסים, בין הממונים הסגנים והעוזרים במנגנונים ציבוריים ממשלתיים. לפלא בעיני איך בית המשפט העליון אטם את אזניו ועיניו מלראות כי בכל היררכיה מוסדית, ממשלתית צבאית, ראש הפירמידה הוא האחראי הישיר והיחיד על ההחלטה הסופית, ורק חוות דעתו ולא דעת מיעוט או דעות חולקות הן שקובעות ורק אותה יש לפרסם.
כמובן, שעד שמגיעים להחלטה הקובעת יש דיונים, וויכוחים, החלפת דעות, חוות דעת בעד ונגד - אך יש רק תוצאה אחת קובעת ומחייבת, היא של ראש הפירמידה. במקרה של נתניהו ואישתו - החלטת היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים אובינשטיין.
בהתאם למבנה החוקתי והמשפטי של הפרקליטות, המבנה ההיררכי בנוי כך: שר המשפטים האחראי מיניסטריאלית למשרד כלפי הממשלה; היועץ המשפטי לממשלה, שהוא עצמאי ולא כפוף מקצועית לשר אלא לחוק ולמצפונו, שעומד בראש התביעה הכללית ויועץ לממשלה ולכל משרדיה וגופיה; פרקליטת המדינה לפי כל הקריטריונים, כפופה ליועץ המשפטי, אינה עצמאית כמוהו, אינה עולה עליו ואינה יכולה ורשאית לעקוף אותו או את הנחיותיו.
כמובן, שמבחינה מקצועית זכותה וחובתה להביע את עמדתה ותפיסתה המשפטית, ולהגיש חוות דעת מקצועית נוגדת. כך זה היה בעבר, כך רצוי שיהיה גם בעתיד. אך הגבול הוא כאן - כלומר: עד לשולחן של היועץ המשפטי ולא מעבר לכך.
החלטת העליון עלולה לפרוץ את הסכר של המבנה ההיררכי לא רק בפרקליטות, אלא גם בצה"ל, שב"כ והמוסד ובגופים נוספים - והנזק הצפוי לחברה הוא ענק, מעבר לתועלת שבעקרון חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת.
תארו לעצמכם שסגן הרמטכ"ל או אחד מאלופי צה"ל שמביע את התנגדותו לתכנית מבצעית - שנפסלת או נדחית או משתנה לפי החלטת הרמטכ"ל שמתפרסמת בעיתונות - מהלך שיכול לגרום לזעזוע במערכות ולנזק בלתי הפיך.
ובאשר להחלטה הספציפית, העובדות הסופיות של הפרשה דאז - פרשת נתניהו והקבלן עמדי - הוכחו כתומכות בהחלטת היועץ ובעמדת רובינשטיין. כזכור היועץ החליט לסגור את התיק בניגוד לעמדת ארבל. היחידי שהועמד לדין בפרשה זו היה מנכ"ל המשק והבינוי במשרד ראש הממשלה מר סיידוף - שיצא זכאי בדינו.
"עד המדינה" הקבלן עמדי בפרשת נתניהו וסיידוף הוכיח את עצמו בבית המשפט כלא אמין, לא עקבי, משנה גרסאות והיה ברור מחומר הראיות שאין לסמוך עליו ואין לבנות עליו תיק להגשה לבית המשפט. לעומת צוות ארבל דאז - הועמד צוות רובינשטין שכלל את פרקליט מחוז ירושלים לדור ופרקליט פלילי בכיר מר למברג - שהמליצו לסגור את התיק.
יצויין שרובינשטיין עם סגירת התיק צירף חוות דעת משפטית הידועה בציבור כ"דוח ציבורי" - ובו העביר ביקורת לא מחמיאה על ההתנהלות הציבורית של נתניהו בפרשה, כולל חריגות וסטיות ממינהל תקין - אך לא סבר שיש מקום להגשת כתב אישום, ודעתו היא שבסופו של דבר קובעת ומחייבת. וראה זה פלא: בפרשת שרון והאי היווני הסיפור חוזר על עצמו עם כמעט אותן הדמויות. פרקליטת המדינה דאז הגב' ארבל - מגישה המלצה להעמיד את שרון לדין וטיוטת כתב האישום. היועץ החדש מני מזוז, רותח מזעם ורואה במהלך נסיון לעקוף אותו ולסנדל אותו. הוא מקים צוות משלו - כלומר: מול צוות ארבל צוות מזוז שבו משתתפים חמישה פרקליטים וביניהם שניים מצוות רובינשטיין, כדי שיגישו חוות דעתם מול צוות ארבל.
ההדלפות עד כה - מדברות על נטיה לסגור את התיק נגד שרון - בתמיכת ראש צוות החקירה של המשטרה תנ"צ עו"ד דנינו וראש צוות הפרקליטות הראשון - עו"ד ענת סבידור.
מה שלא תהיה התוצאה, ההחלטה חייבת להיות אחת של איש אחד, העומד בראש הפירמידה הוא היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז.
להערכתי, החלטת בית המפשט העליון, יש בה פוטנציאל הרסני למבנה המערכות הממשלתיות והציבוריות ונראה מה ילד יום. הבקשה של פרקליטי נתניהו לצרף לדוח ארבל גם את דוח רובינשטיין לצורך איזון אינה מספקת ואינה עונה על בעיית ניגודי האינטרסים וניגודי הגרסאות שעלולות למוטט את המנגנון הציבורי.
___________________________________________________________הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.