לאחרונה אנו עדים לגל מעילות אשר פוקד את המשק. לעיתים מדובר במעילות בהיקפים של מיליוני שקלים, כדוגמת החשדות כנגד אתי אלון מן הבנק למסחר. במקרים אחרים, מדובר במעילות בסדר גודל 'צנוע' הרבה יותר. לאחר ביצוע החקירה, מתמודדת לרוב הנהלת הארגון בשאלה המהותית של השבת כספי המעילה וצמצום היקף הנזק אשר נגרם.
במקרים רבים בוחרת הנהלת החברה לשלול את פיצוי הפיטורים של העובד מתוך כוונה לצמצמם את הנזק שגרם העובד. גם במקרים בהם מוחזרים כספי המעילה מחליטה ההנהלה כי אין להטיב עם עובד שפגע בארגון.
שלילת פיצוים מעובדים אשר ביצעו מעילות וגניבות או החשודים בביצוע מעשים שכאלו הופכת לנורמה מקובלת בארץ. במסגרת מאמר זה נדון בסוגיה האם ניתן לפטר עובד שנחשד במעילה או גניבה תוך שלילת פיצויי פיטורים?
מעביד אשר מפטר את עובדו, לא ימצא, למרבה ההפתעה, בחוקי העבודה, רשימה מוגדרת וברורה של עילות אשר מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. המחוקק, בסעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, מעביר את השרביט לתחום ההסכמי: פיצויי פיטורים נשללים, על-פי רשימת הסיבות אשר מנויות בהסכם הקיבוצי החל על המעביד, או בהסכם הקיבוצי החל על הענף שבו עוסק המעביד. אם לא נמצא הסכם קיבוצי כזה, יש לפנות ולמצוא את העילות לשלילת פיצויי פיטורים בהסכם הקיבוצי החל על המספר הגבוה ביותר של עובדים במשק, הוא תקנון העבודה בתעשייה. בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצוים או בפיצוים חלקיים שיקבע.
העילות לשלילת פיצויי פיטורים, כפי שהן מופיעות בהסכמים הקיבוציים השונים, כוללות עילות כגון: גניבה ממעביד, עבירה פלילית חמורה, מסירת סודות, הפרת משמעת חמורה, גרימת נזק במזיד, וכן עבודה במקום אחר ללא אישור תוך גרימת נזק בפועל. כמו כן נקבע בפסיקה כי עובד אשר עבר עבירות משמעת בכוונה על מנת לגרום למעביד לפטרו, אינו זכאי לפיצויי פיטורים.
לאורך השנים, הגיעו מקרים רבים של פיטורי עובדים לדיון בבתי הדין לעבודה, כאשר המגמה הברורה של הפסיקה, היתה מגמה סלחנית במידה מה: העיקרון המנחה הינו כי עצם פיטורי העובד, הינם כשלעצמם עונש על מעשיו, ועל בית הדין לבחון האם מעבר לענישה שבעצם הפיטורים, עשה העובד מעשה שהוא כה חמור עד כדי לשלול ממנו פיצויי פיטורים. בית הדין יכול לקבוע אף שלילה חלקית של פיצויי פיטורים, ולקבוע לעובד שיעור מופחת של פיצויים. בכל מקרה, מעביד אשר מבקש לשלול פיצויי פיטורים מעובדו, צריך לשכנע את בית הדין במידה רבה של סבירות, כי העובד עשה אכן מעשים חמורים באופן קיצוני, על מנת להביא לשלילה, מלאה או חלקית, של הפיצויים.
בית הדין לעבודה קבע מספר פעמים בעבר, כי מעשה גניבה מצד עובד הינו אכן מעשה חמור, אשר יכול להביא לשלילה מלאה של פיצויי הפיטורים.
בשנים האחרונות, חל שינוי במגמת בתי הדין לעבודה, כאשר התחושה הינה כי בית הדין התיר את הרסן במידת מה, והוא מקל עם עובדים ומחמיר את אמות המידה, לצורך שלילת פיצויי פיטורים.
בפסק דין ידוע, שגרירות ארצות הברית של אמריקה נ' עיזבון המנוח מאיר מנשה, דב"ע נז/76-3 אשר ניתן בסוף שנת 1997, דן בית הדין במקרה של עובד השגרירות שהיה ממונה על אחזקת נכסים אשר שימשו את השגרירות ואת הסגל הדיפלומטי בישראל. העובד שפוטר הורשע בבית משפט השלום בסדרה ארוכה של גניבות ובשיבוש הליכי חקירה. למרות חומרת העבירות, ולמרות ריבוי מספר העבירות, פסק בית הדין הארצי לעבודה כי יש לשלול מן העובד 50% מפיצויי הפיטורים בלבד.
בין שיקולי בית הדין לשלילה חלקית בלבד, הובאו העובדות כי העובד עבד אצל המעביד למעלה מעשרים שנה, כי הוא הורשע בגניבות רק לגבי חלק מתקופת העבודה שלו ולא כולה, כי זוכה בבית המשפט הפלילי מחלק גדול מן העבירות בהן הואשם, איבד את זכויות הפנסיה שלו וכן שקיבל פרסי עידוד על עבודתו המהימנה. יש לציין כי בעת מתן פסק הדין לא היה העובד עוד בין החיים, כך שהענשת העובד, משמעה היתה בעצם הענשת אלמנתו. ניתן לציין כי השופט מירון בדעת מיעוט גרס כי יש לשלול את מלוא הפיצוים.
לכאורה, מדובר בפסק דין נקודתי, אשר מתייחס לעובדות המיוחדות והספציפיות של אותו עובד. עם זאת, פסק דין זה מהווה אבן דרך, במגמת בית הדין לעבודה להקל יותר עם עובדים אשר עברו עבירת כנגד מעבידיהם. מאז ניתן פסק הדין הנ"ל, דומה כי בכל מקרה של שלילת פיצויי פיטורים אשר מגיע לבית הדין לעבודה, עושים השופטים שימוש בפסק דין 'השגרירות האמריקאית' על מנת לנסות לשכנע את המעביד לשלם לעובד פיצויי פיטורים באחוזים גבוהים.
בימים אלה, ניתן פסק דין חדש בבית הדין הארצי, אשר עשוי להצביע על שינוי במגמה, הפעם בכיוון החמרה עם העובדים. בעניין אריה סווירי נ' רם חן חניונים, ע"ע 300321/98 (טרם פורסם) נמצא כי שני עובדים אשר עבדו בחניון, גנבו ממעבידם את הפדיון בגין חלק מן המכוניות החונות. במקרה אחד נגנב הפדיון בגין 15 רכבים, ובמקרה אחר בגין 13 רכבים. המעביד הגיש תלונה למשטרה, אשר החליטה שלא להעמיד את העובדים לדין. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה שלל מעובדים אלה פיצויי פיטורים באופן מלא.
מגמתו של פסק דין זה, לדעתנו, אינה עולה בקנה אחד עם פסק דין השגרירות האמריקאית, ובהשוואה בין פסקי הדין נראה הבדלים בקשר שבין חומרת העבירה לבין עוצמת העונש.
עדיין מוקדם לדעת, האם גל המעילות אשר פורסם לאחרונה משפיע על החלטות בית הדין לעבודה, לכיוון של החמרת הדין עם עובדים שנתפשו במעילות וגניבות. אין ספק כי שלילה מלאה של פיצוים תהווה מרכיב חשוב בהרתעה בתחום עבירות הצווארון הלבן.
_________________
עופר אלקלעי הינו רו"ח ומוסמך במשפטים, CFE, שותף בתחום החשבונאות החקירתית במשרד פאהן קנה ושות', מחבר הספר הונאות ומעילות פיננסיות חקירה איתור ומניעה, יו"ר הפורום לביקורת חקירתית בלשכת רואי חשבון.
יעל דולב הינה עורכת דין, בעלת משרד המתמחה בדיני עבודה ויו"ר ועדת חקיקת דיני עבודה של לשכת עורכי הדין.