בכנס האחרון של המועצה לשלום וביטחון, תקף מר טולידנו שהיה בעבר הרחוק מאוד סגן ראש המוסד, ח"כ ויועץ לענייני ערבים - את הרמטכ"ל וצה"ל בראשו הוא עומד, שלא שומר על טוהר הנשק ומתעלל בפלשתינים.
מאחר ומר טולדנו אינו הראשון שעושה זאת, מתוך פרשנות והסקת מסקנות מוטעות, מעובדות נכונות - ומראיית שטח לא נכונה, חד צדדית ומגמתית - ומאחר וגם ח"כים בהווה ובעבר ואישי ציבור שונים שלא לדבר על הח"כים הערביים כמו בשארה, מח'ול, טיבי ומרעיהם, האשימו את צה"ל והממשלה במעשי זוועה, הגיעה העת להבהיר מושגים ויעדים ולנפץ השמצות זדון.
"טוהר הנשק" הוא מושג ערטילאי, מושג של שאיפה אוניברסלית, אוטופיה, חלום של שואפי חירות ושלום, חלום של מתנגדי מלחמות - משהו בנוסח: "וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". זה חלום, זאת שאיפה קדומה - שנראה לי שעדיין לא התגשמה אם בכלל.
יש מדינות מאושרות שיכולות להרשות לעצמן לנסות להגשים חלום מעין זה - אלה מדינות צעצוע נוסח מונקו, אנדורה, ליכטנשטיין או נוסח שוויץ - שלא ידעה מלחמה זה יותר מ-400 שנה - מסיבות שונות, כולל האינטרס של המעצמות האירופיות הגדולות, לשמור על ניטרליותה של שוויץ מסיבות כלכליות והיותה נקודת מפגש סטרילית, לכל המזימות החיוביות והשליליות של המעצמות.
נשק שמשתמשים בו לא יכול מטבעו להיות טהור ולכן גם המשתמש התמים הטוב לא יכול להימלט מהנוסחה של השתמשת - לכלכת. סקירה היסטורית קצרה יכולה להסביר את הרעיון הכללי לפיו כל שימוש בנשק ובמיוחד בזמן מלחמה מביא לחריגות, לסבל, להתעללות, לתמונות מביכות, למצבים לא אנושיים, לדחייה ולמחשבות נוגות של החברה, קיומה, מטרותיה ועל הגוף אליו אתה כאזרח, חייל משתייך.
צרפת ששלטה בצפון אפריקה ובמיוחד באלג'יריה, אנגליה שנלחמה ועדיין נלחמת באירלנד מזה כ-400 שנה, ארה"ב שנלחמת עכשיו בעירק - מדינות דמוקרטיות נאורות, נושאות דגל "האחווה שוויון - חירות" - האם נשקם היה ונשאר טהור?
צה"ל, הנלחם על ביטחון המדינה מאז 1948, האם הוא יכול להבטיח שמירה על "טוהר הנשק" בנסיבות המבצעיות הקשות העומדות לפניו.
ההגנה, הפלמ"ח - האם לא היו שם חריגות, סטיות מהנורמות החברתיות והציבוריות. הרי זה, תוצאה טבעית של מעשי האדם.
באותם מקרים, שחיילי צה"ל או לוחמי ההגנה והפלמ"ח - רצו להיות מוסריים-אנושיים, שילמו בכך במחיר דמים כבד, ראה פרשת הל"ה שנשלחו לחזק את ישובי גוש עציון במלחמת השחרור, ריחמו על רועה ערבי זקן - ושילמו על כך בחייהם. חיילי צה"ל בתקופת המרדפים בבקעה - התחשבו בנשים וילדים שמאחוריהם הסתתרו מחבלים, וחלקם שילמו על-כך בחייהם.
לא נראה לי שיש צבא בעולם שמשקיע כה הרבה בלוחמיו מיום גיוסם, את ההכרה והשאיפה לשמור על אנושיות, צבאיות, מסגרות החוק, ראש פתוח - כדי לא לסטות ולא לחרוג מכללי התנהגות ראויים. אין צבא אחר שיש בו "קוד אתי" להתנהגות ליד התקנות וההנחיות הצבאיות - שבו עורכים בירורים, בדיקות ומשפטים במקרים של חריגות, פגיעה מיותרת באזרחים, התעללות או נטילת שלל. אין צבא בעולם שעומד לביקורת בג"צ, מעשיו ומבצעיו, כמו צה"ל - ולאחרונה אישר בג"צ ברצועת עזה ולאורך ציר "פילדלפי" הריסת בתים בצורה מבוקרת "מידתית" לצרכים צבאיים.
האם יש חריגות, התעללויות ואי גילוי חמלה? התשובה היא כן. אין מנוס מזה - בנסיבות הקשות המפרכות בהן צה"ל נדרש לפעול - מטרתו ויעודו והכשרתו של צה"ל, היא ללחום להסתער על האויב - לא לשמור במחסומים, לא לבדוק ניירות ולהחליט אם האישה חולה, או מתחזה או הילד זקוק דחוף לרופא או מנצלים את האמבולנס להברחת חומרי נפץ וחגורות נפץ למתאבדים כפי שאכן קרה במציאות.
השאלה צריכה להיות - לא מה צה"ל עושה שם בערי יו"ש עזה והמחסומים - אלא למה הוא נמצא שם, מי הכריח אותו להגיע לשם ולמצב בו הוא צריך להתעמר ולטפל באוכלוסיה אזרחית. מי אחראי - לשלוש שנים של אינתיפאדה אכזרית, מי שולח מתאבדים לבצע פיגועים באוכלוסיה אזרחית בבתי מלון, בבתי קפה, באוטובוסים, בלילות חג ומועד - וקוטל חייהם של נשים, גברים וטף.
אז מה - להם אין אחריות, אין עליהם מורא עליהם לא לתת דין וחשבון לעולם - למשפט הבינלאומי. האמנם רק צה"ל והממשלה אשמים בכל אלה.
ברור שלא נעים לראות בתים הרוסים ומשפחות עם ילדים וזקנים ליד ההריסות ושרידי רכושם, זה לא מצטלם טוב - זה רע לתדמית המדינה וצה"ל, אך האם המבקרים והתוקפים - שאלו למה הרסו את הבתים - שמא ירו מתוכם ללא הרף, אולי היו שם מנהרות להברחת נשק וביצוע פיגועים והם והמנהיגות שלהם - הכריחו את צה"ל לעשות זאת כהגנה ומניעה. בכל מקרה יותר קשה וכואב לראות לוויות של ילדים ופצועים מקסאמים בשדרות ופיגועי התאבדות.
מר טולידנו הנכבד, הקשיש והחביב, הוא רק סימפטום לצועקים והמבקרים - הרי בתקופתו ואחריו המוסד בו הוא היה מראשיו, ביצע עשרות פעולות עד ימינו - האם כולם היו על טהרת הנשק - לא היו שגיאות, פשלות חריגות - בוודאי שכן - שהרי זה טבעי - רק מי שלא עושה לא טועה.
לכן רבותי, צה"ל לא נקי משגיאות, אך הוא עדיין צבא ברמה מוסרית אתית גבוהה וברמה מבצעית מן הטובות בעולם - ולכן הרמטכ"ל בוגי יעלון יכול להיות גאה במחנה שהוא עומד בראשו - וכך גם אנו אזרחי המדינה.
_________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.