מבלי לפגוע בהישגו המעולה - גל פרידמן אינו הישראלי היחיד, שזכה במדליית זהב אולימפית. הוא גם אינו הישראלי הראשון, שזכה במדליית זהב אולימפית. קדמו לו ספורטאים נכים רבים, שייצגו את ישראל בהצטיינות יתירה בחשובים שבמשחקים האולימפיים - אלה של הנכים.
אין זו חוכמה גדולה לבצע את מטלותיכם כאשר לרשותכם שס"ה גידים ורמ"ח איברים. גם כך אנשים בריאים אינם מצליחים להגיע לשיא - ובוודאי לא לשיא-השיאים, מדליית זהב אולימפית.
גל פרידמן עשה זאת, ותוך פחות מחודש עשו זאת גם ארבעה ספורטאיות וספורטאים ישראליים, שייצגו אותנו באתונה. משלחת ישראל למשחקים האולימפיים של הנכים שבה ארצה, ובאמתחתה 13 מדליות - ארבע של זהב, חמש של כסף וארבע של ארד - הרבה יותר מכל מה שהשיגו ספורטאי ישראל בכל התחרויות מאז החלו ישראלים לזכות במדליות במשחקים האולימפיים בברצלונה.
אלא שהרעש והמהומה, שליוו את המדליות של אריק זאבי ושל גל פרידמן, לא ליוו את משלחת הנכים. בפרדס-חנה, כך דווח בעיתונות, ייקרא רחוב על שמו של גל פרידמן, בן המקום.
אף יישוב בארץ לא יקרא רחוב על שמה של קרן ליבוביץ - בחורה אמיצה, שארון המדליות האולימפיות האישי שלה גדול מארון המדליות של הוועד האולימפי הישראלי כולו.
קרן ליבוביץ נכה, ולכן היא נדחקת לשוליים. היא לוחמת ללא חת וספורטאית למופת - ולצערי, אף אחד אצלנו אינו מספר בשיבחה. העיתונים כתבו על כוכב שנולד ועל פרויקט זבל כלשהו, שכוכביו שילבו מציצנות עם פורנוגרפיה.
כך אנחנו נראים, ערב חג הסוכות תשס"ה.