טובת החולים מחייבת שרופא המשפחה יקבל כלים אחרים, למעשה קיימים, אך מחוץ לתחום הרפואה, כדי לטפל תלונות הנפשיות של החולים שלו, ושיימנע לחלוטין מלהציע סמים כפתרון להם.
מבחינה מחקרית, ראוי שמשרד הבריאות, או כל גוף שאינו נתמך על-ידי חברות תרופות או פסיכיאטריה יפתח את התיקים הרפואיים, ויראה בעצמו את התיעוד שמראה כיצד סם פסיכיאטרי - אחד הופך את החולה לצרכן כרוני של חברת תרופות זו או אחרת, ולמעמסה על מערכת הבריאות ועל תקציביה.
מבחינת חקיקה, על קופות החולים ומשרד הבריאות להגביל רופאי משפחה כמעט לחלוטין מלרשום סמים פסיכואקטיביים. או, במקרה הגרוע, לאפשר להם לתת טיפול שלא יעלה על שבעה ימים בלבד, כלומר למצבים חריפים בלבד.
המטרה היא למנוע מאנשים לפנות לסמים כפתרון זמין לבעיות נפשיות. גופים אלה חייבים לאפשר לכל שיטה קיימת שהוכחה כיעילה להיות זמינה הרבה יותר לציבור, ולחייב את רופאי המשפחה ללמוד אותה.
אגב, רופאים רבים ינשמו לרווחה כיון שממילא הקפידו בעצמם על מדיניות זהירה זו. רופאי המשפחה צריכים להוות את המחסום שימנע מחולים גישה מהירה מדי אל הפסיכיאטר מאותן סיבות.
מבחינת חינוך לציבור, יש להחמיר את נוסח האזהרה הקיימת על גבי האריזות של סמים אלה, שהיא: "עלול לגרום להתרגלות", לנוסח - "עלול להחמיר את מצבו של המטופל", וכן "עלול לגרום לתלות לכל החיים". כמו כן, יש צורך להבליט בהרבה את הכיתוב. חברות התרופות בטוח לא יאהבו את הרעיון, אבל חייהם של אנשים רבים יינצלו.
על הכלים שיש לתת לרופאים במקום סמים - במאמר נפרד.
_____________________
הכותב, אילן סלומון, רוקח, במקצועו, נולד ב-1964. בעל תואר ראשון ברוקחות מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1990.
בשנים האחרונות עסק בניהול 3 בתי מרקחת: בית מרקחת סופר פארם בקניון גילון באשקלון; סופר פארם בקניון רחובות, ובבילו - סופר סנטר, רחובות. עזב את הניהול לפני שנה. בשנה זו עבד כרוקח בלבד.