מדינת ישראל מגייסת בשנה כמליארד דולר במפעל איגרות הבונדס. המפעל רובו ככולו מנוהל מארה"ב.
למותר לציין, שהמדינה בוחרת את הטובים שבבניה לנהל מפעל חשוב זה, שמשמש במיוחד בימים טרופים אלו כצינור הזרמה מהמעלה הראשונה.
משרת מנהל מפעל הבונדס, מבוקשת מאוד בין הפוליטיקאים ומשרתי הציבור שלנו. לא רק טובת המדינה לנגד עיניהם. אלא, גם תגמול צנוע של משכורת בסך של כ-300,000 דולר בשנה ותנאים נלווים עד אין קץ עד אין גמר.
לא ייפלא, שהשר הליברלי לשעבר מר גדעון פת מתקשה לחזור ארצה, למרות הגעגועים העזים התוקפים אותו למולדתו (לדבריו), והפצרות אישתו לשחק עם הנכדים (גם לדבריו).
את מר פת עומד להחליף כישרון ציבורי אדיר הלוא הוא מר יהושע מצא.
גם מר מצא לא מוכן לוותר על ההזדמנות לשרת את מולדתו.
לרוע המזל, רשות ניירות הערך האמריקנית דורשת ממנהלי מפעלים פיננסים מסוגו של הבונדס לעמוד בבחינות, כולל מה לעשות, גם אנגלית (השפה הזו שמלמדים ביסודי ותיכון...).
הרשות לניירות ערך (האמריקנית) אינה מוכנה גם להסתפק בתארים אמריקנים, כגון: מאוניברסיטת ברלינגטון, שכה חביבים על המגזר הציבורי בישראל.
אכן, אנטישמיות לשמה.
מכשולים פעוטים כאלו לא ירתיעו שועל קרבות ותיק כמצא.
ולכן, הפיתרון ברור לקורא החריף מלכתחילה:
גם פת, גם מצא.
את החיסרון הפעוט של משכורת כפולה ישמח משלם המיסים (כרגיל) לממן מכיסו.