"מה שלומו?" - שאלה זו חוזרת ונשנית, חוזרת ועולה, כמעט בכל מהדורת חדשות ברדיו, או בטלוויזיה בשבוע "גורלי" זה. אין המדובר בתקשורת הפלשתינית. מדובר בתקשורת הישראלית, בעברית, המגלה עניין רב ואמפאטיה לבעלה-של-סוהא, אשר בעת הופעת שורות אלה בדפוס אולי יתאשר סופית, כי עבר לעולם האמת, אללה ירחמו.
תקשורת רחימאית היא תקשורתנו. היא תביא לצופים ולמאזינים כל שבריר מידע שקלט מישהו, ששמע ממישהו אחר משהו, אי שם באזור בית החולים הפאריזי. נימה של דאגנות עולה מן הדיווחים, אפילו שמץ של תקווה שמא בכל זאת יתגבר ה"ראיס" גם על מחלתו האנושה, ישרוד ושוב יוסיף להנהיג את עמו כבעשרות השנים האחרונות.
הרדיו הישראלי נהפך לבימת ראיונות לכל מי שהוא משהו ברשות הפלשתינית, בין אם הוא ברמאללה או עזה ובין אם הוא על אדמת צרפת - ואז כביכול הוא יודע טוב יותר מה נשמע אצל בני הזוג יאסר וסוהא, האחד גוסס, השניה פורחת.
המרואיינים הפלשתיניים אינם טיפשים, יש להודות. הם מנצלים את הבימות המוענקות להם בשפע, את נימת האמפאטיה של המראיינות והמראיינים הישראליים, כדי לעשות תעמולה בוטה בקרב המאזינים הישראליים. המילה "כיבוש" ממש חוגגת מעל גלי האתר, בעברית צחה, באין מוחה ומהסה. הכיבוש הישראלי, כמובן, שהוא הוא האחראי למחלת המנהיג הפלשתיני הדגול מרבבה, עקב המעצר שנכפה עליו, בתנאים לא תנאים, במוקטעה.
השכיב-מרע הזה, שנושא באחריות לכל הסבל שנגרם לבני עמו בראש וראשונה, שגזל את ממונם והעבירו לשליטת רעייתו תאבת-הבצע-והחיים-הטובים, זוכה להתעניינות בלתי רגילה בעיתונות הישראלית, שאינה מסתירה דאגתה מפני "היום שאחרי", שחוששת מפני תוהו ובוהו שישרור ברשות "והיה אם", מפני עצירת מהלך הנסיגה של ישראל שהחל בו שרון. ממש מבכה את הסתלקותו הבלתי-נמנעת של ה"פארטנר" שאין בלתו.
טרור? אלימות? סרבנות? הסתה אנטישמית? התלהמות תעמולתית? רצון נסתר להחליש את ישראל ולחסלה? - מה לכל אלה ולערפאת, מה לנו כי ניטפל לאלה בשעה קשה זו, שבה האיש חסר-אונים, מוטל על ערש דווי וגורלו אינו עוד בידיו... ברגעים אלה של המתנה מורטת-עצבים, של צפייה לכל שבריר מידע, להערכה ופרשנות באשר לגורלו של ראש אש"ף - מה לנו כי נדבר על דמותו האמיתית ותרומתו זה עשרות שנים לאלימות, לשפיכות הדמים, לרציחות, בישראל ובמזה"ת?
יש לך אצלנו עדנה, יא-יאסר, מסמפטים אותך בתקשורת העברית, שמעניקה את הבימה והזירה לכל אחד מדובריך שרק ירצה לפטפט קצת בעברית. אז נכון, כמה מהם תקפו במילים בוטות גם את רעייתך הפאריזית והקאפריזית, אבל בעיקר ידעו לכוון את תעמולתם אל הצופים והמאזינים הישראליים. הם ניצלו כהלכה את הבימה הפתוחה שניתנה להם ומיצו אותה עד תום.
"תודה לכם מראיינים אויבים יקרים", אתה יכול למלמל מבין שפתותיך, יאסר ערפאת, ברגעים אחרונים אלה, וכל עוד נשמה באפך. אפילו בשעתך האחרונה ניצחת, והפעם בקרב התקשורתי. עובדה: הרדיו הישראלי לא מפסיק לחקור ולהתעניין: "מה שלומו?".