בישראל רווחה ועדיין רווחת תרבות תעמולתית, שבפרט ההסתדרות וועדי העובדים אימצו תוך רטוריקה מלהיבה ובשרות כלכלת דיכוי של קרטליזם ריכוזי ופאשיסטי למחצה (הרחוק עדיין מכלכלת שוק חופשי אמיתית). בארצנו מנשבות פרע מגמות טוטליטריות-תועמלניות קשות משמאל ומימין ושנים רבות היו לחם חוקנו נאומי שגב של המנהיגות.
תכופות נעשתה גם מניפולציה תעמולתית במילות מפתח מקפיצות לדום, מזקיפות גו ומכווצות שרירי ישבן שמנעו חשיבה ביקורתית ופעולה ענינית יעילה והכשירו שוד משאבים ודיכוי, שהחל עוד בתקופת הבולשביזם הסטליניסטי של טרם המדינה: החלוצים והמגשימים; שלטון החוק; נצח ישראל; קודשי האומה; צור ישראל; סלע קיומנו; היישירו מבטם והמוות הירכין ראשו; זכר השואה; וכיוצא באלה.
שתי תצורות היסוד התועמלניות של ההכפשה וההסתה
www.e-mago.co.il/e-magazine/propeganda.html
כדי לתת פרספקטיבה היסטורית, יש להבין למשל ששנות ה-30 היו השנים בהם הפכה תרבותן של רבות ממדינות אירופה לתרבות תעמולתית טוטליטרית. בשנים 1930- 1956 ניטבחו עשרות מיליוני אנשים, כולל בני משפחתי בפולין, עקב תרבות מדינית תועמלנית שגייסה יצרי פרע אטאוויסטים (מצד הפשיזם והסטליניזם).
ובהקשר זה, של שינוע האמצעים לתרבות תעמולתית, בצעתי ניסוי קטן, מנקודת ראות של חקר אופני ויעילות ביצוע - שהינה קו חשוב (Attention and Performance) בעבודתי המחקרית בפסיכולוגיה קוגניטיבית:
משימתי היתה כתיבת שיר תעמולה "מלהיב המון", תוך מדידת זמן ביצוע. נמצא כי כתיבת השיר ארכה 7 דקות ו-40 שניות.
עולה מכך כי מלאכתם של התועמלנים, מסוג אלה שמטמטמים שנים רבות את מוח הציבור הישראלי הינה קלה להפליא, ובעבור ביצועים מסוג זה נהנו מאות תועמלני תרבות ממיטב הכיבודים שמשטריהם יכלו להציע להם.
והנה השיר התעמולתי:
נעמה
הפועל הוא קרן שמש,
המדכא שייך לאמש.
אל המחר צפה פרולטר,
קפיטליסט נצלן הוא רמש.
בלאט יפציע שחר, אור,
המון נידכא לאט נעור,
אך רוח חופש, גיל הדרור,
טרור נישמת עובד - תשבור.
פועלת נאוה אהבתי אי אז,
נעמה - מבט לה עז,
קפיטליסט שמן חמד חמוקיה,
אך רק לי נשואות עיניה.
שלח יד גסה, נהם, גנח,
איום ופרע בה נגח,
אך בא יום איד, יום שחרור מאימה,
זעם עמלים אדום לו מחץ הנשמה.
ולחשוב כי בעבור תרבות מילים ריקות מסוג זה, שכה מעטים הקושי והמשאבים לתפעלם, היקריבו מיליונים את חייהם, עשרות מיליונים ניטבחו ורבים מספור נידחקו לחיי עוני חרוף.