ימים קשים עוברים עלינו. ימים בהם מדינתנו נחטפת לנגד עינינו על-ידי חבורה של פוליטיקאים בריונים ורמאים, תחת הנהגתו של ראש הממשלה שרון, שכמו דיקטטור אמיתי, רוצה לכפות עלינו באופן בולשביקי את תוכנית האסון שלו. תוכנית המסכנת לא רק את כל ההתיישבות ביש"ע אלא את חיי כולנו ואת המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
ציד המכשפות ומסע הדלגיטימציה המתקיים כיום נגד כל מי שמעז להתנגד לתוכנית שרון- הפצת שקרים אודות נבחרי ציבור המותקפים לכאורה על-ידי מתנגדי "ההינתקות",כשברור לכולם שהדברים לא היו ולא נבראו-הפעלת כוח מחריד על-ידי המשטרה נגד מפגינים לא-אלימים - וכו'.
מטרת כל הדברים הנ"ל ברורה:
ראשית, להסב את תשומת הלב הציבורית מהפשע האמיתי של ממשלת ישראל, פשע הכולל שחרור מחבלים, מסירת שטחי מולדת לאויב והפיכתם לפתח-לנד נקי מיהודים, ממנו ישוגרו טילים לעבר כל הערים הגדולות בישראל, אימון וחימוש מחדש של צבא אש"פ, כניסת לוחמים ירדנים ומצרים לאזורינו ומי יודע מה עוד. על-מנת שהציבור לא יחשוב יתר על המידה על אי-המוסריות של המהלך ועל כל הסכנות ורציחת היהודים שייגרמו כתוצאה מתוכנית שרון הנפשעת, שהיא מעין "מגה-אוסלו"- הוחלט לצאת במתקפה נגד אלו הזועקים גוועלט.
המטרה השניה היא כמובן להפחיד את כל אלו המתכוונים להפגין ולמחות. המסמכים המסתובבים באינטרנט אודות כל התוכניות של המשטרה, תוכניות הכוללות הפעלת כוח אדיר נגד מפגינים, הגנה על שוטרים אלימים מפני תביעות, הפרדה בין הורים לילדים, מעצרים ממושכים ואפילו נכונות הממשלה לירות ביהודים מפגינים- באמת מאד מפחידים ומזעזעים. הממשלה רוצה לייאש אותנו, לזרוע בנו את ההרגשה כאילו שהכל אבוד, שאין טעם אפילו לפתוח את הפה ולמחות.
אסור לנו ליפול בפח הזה! לא רק שבכוחנו לעצור את תוכנית שרון, אלא ככל שמסע הרדיפה של משטר שרון מתעצם, כך עלינו לשאוב מהדבר כוח ועידוד ולהבין שהם בפאניקה טוטאלית, ובצדק מפחדים שלא יוכלו לממש את זדונם.
לשם כך נספר בקיצור סיפור שחייב להיות נר לרגלינו. הזכיר אותו בין היתר הרב בנימין לאו בבטאון "נקודה" מחודש כסלו תשס"ה.
בשנת 40 לספירה הכריז הקיסר גאיוס קליגולה שבכוונתו להעמיד צלם בהיכל בירושלים. את הפקודה הזאת היה אמור לבצע הנציב הסורי, פטרוניוס, עם שני לגיונות. זו היתה בעצם הכרזת מלחמה נגד היהודים ונגד היהדות. גם פילון וגם יוסף בן מתתיהו מתארים את הזעזוע העמוק של היהודים בשמעם על הגזרה הנוראה.
פילון מתאר את שאירע בעת שפטרוניוס הגיע עם צבאותיו לטבריה בדרכו לירושלים: "אחדים מאנשי פטרוניוס ראו המון רב הולך וקרב. המון היהודים בא חיש קל כענן וכיסה את פני ארץ פיניקה. והנה נשמע קול צעקה ויללה וסיפוק כפיים נורא מאד, עד שאוזני השומעים לא יכלו כלכל אותו. והקול הזה לא חדל בחדול האנשים לצעוק, אלא הדו נשמע גם לאחר שכבר נשתתקו. והיהודים התחלקו לשש מערכות: זקנים, נערים, וילדים מצד אחד, וזקנות, עלמות ונערות מצד שני. כאשר הופיע פטרוניוס אמרו לו היהודים: לא להלחם באנו, כי מי יכול לדון עם הקיסר? אבל יש רק שתי אפשרויות: או לא להעמיד את הצלם, או להשמיד את כל עם יהודה עם אחד.
ובכן, אם החלטת להעמיד צלם בהיכל, השמידה נא קודם לכן אותנו כולנה, ואח"כ תעשה מה שלבך חפץ. כי כל עוד אנו יכולים לנשום אפילו אף נשימה אחת, אין אנו רשאים להרשות שייעשה דבר נגד תורתנו. לא חסרי דעה אנו להרים יד באדוננו התקיף. הנה צווארותינו פשוטים לטבח ונפשנו להורגים. כשלא יישאר מאתנו אף אחד, תקיים את פקודת גאיוס".
במלים אחרות, רבבות יהודים, נשים, גברים וטף, עזבו את ביתם, עזבו את השדות למרות הקציר, ובאו, בחום הלוהט של הקיץ, להתייצב, ללא נשק וולא אלימות, מול צבא רומי, ואמרו בפשטות- אנחנו לא יכולים להישאר בבית ולתת לגזרה הזאת לצאת לפועל. אנחנו נעמוד כאן בהמונינו ותצטרכו להרוג את כולנו אם ברצונכם לממש את הפשע. היהודים נשארו שם שבועות. פטרוניוס הבין שאינו יכול להלחם בהתקוממות העממית הזאת. קליגולה כעס מאד ואף איים על פטרוניוס במשפט מוות אם לא יבצע את הפקודה. ואז קרה נס. קליגולה נהרג ברומא באיזה מריבה פוליטית לא קשורה כלל לאירועים בישראל, הגזרה בוטלה, והרוחות ביהודה שככו.
גזרת שרון היא הכרזת מלחמה נגד היהודים, נגד היהדות, נגד הציונות, נגד מדינת ישראל. כמו שעשו אבותינו בימי קליגולה על-מנת למנוע את מימוש הגזרה- מרי אזרחי לא אלים- על כל אחד ואחד מאתנו מוטלת החובה להתייצב הקיץ בגוש קטיף או במקום הכי קרוב לגוש קטיף במקרה שהאזור ייחסם, ולמנוע בגופו את מימוש הגזרה- ללא אלימות וללא הפעלת כוח. המאסות יכריעו וינצחו בע"ה את כל תוכניות כוחות הביטחון.
לפני שחושבים על הלוגיסטיקה של המבצע- [איך נגיע, מה לעשות עם הילדים-להביא אותם- לא להביא אותם-מה לעשות עם העבודה-איך יהיה לנו אוכל-מה נעשה אם נעצר ועוד ועוד שאלות חשובות] יש קודם כל להכין את עצמנו ובני משפחתנו מבחינה נפשית: הקיץ כולנו בגוש קטיף. לא הולכים לגולן או לאילת. לא מתכננים טיולים, פיקניקים או קומזיצים. הקיץ אין תוכניות, חוץ מתוכנית אחת: הגעה המונית לגוש קטיף.
אין מצב שיהודי הנאמן לארצו ולמורשתו, יישאר בבית בחיבוק ידיים ויצפה במתרחש בטלויזיה. כולנו נהיה שם. יש שיבואו כבר חודשיים לפני תאריך העקירה. יש שיבואו לשבועיים. ויש שיבואו לשבוע. אבל אף אחד לא נשאר בבית. את המסר הזה יש להעביר כבר היום לכל בני משפחתנו, חברינו ומכרינו.
אין ספק שהגעה של רבבות יהודים לאזור המיועד לעקירה, יחד עם עשרות אלפי חיילים ושוטרים שיסרבו לבצע את פשע הגירוש ואלפים אחרים שישבשו את כל המדינה על-ידי הפגנות, חסימת כבישים מצפון ועד דרום- יוכלו בע"ה, למנוע את מימוש הגזירה. לא יעזרו כל ההפחדות, האיומים, המעצרים וההשתקות. כוחנו במספרנו.
"אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר. המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד. ה' הושיע, המלך יעננו ביום קראנו". (תהילים,כ)
בע"ה ננצח!
