במשך אלפיים שנות גלות ארוכות מנשוא לא שכחנו את הארץ ממנה גלינו - עד שזכינו להגשים את חלום הדורות, לשוב לארץ המובטחת, לזכות בריבונות על ארצנו,ולהקים את מדינת ישראל.
הפלשתינים לעומתנו גורשו/ברחו מנחלותיהם רק לפני 58 שנים. במחנות הפליטים אליהם ברחו הם שומרים על מפתחות בתיהם הנטושים וחולמים במיסתרים לשוב אליהם בהזדמנות הראשונה: לרמלה,ללוד, ליפו, לחיפה, לשיך מוניס ולעוד מאות עיירות וכפרים שנהרסו והפכו ליישובים ישראלים פורחים.
אם אנחנו לא שכחנו את נחלותינו במשך אלפיים שנה - מהיכן אנחנו שואבים את האשליה ההזויה שהפלשתינים יוותרו על נחלותיהם אותן נטשו רק לפני 58 שנים.
הם, בניהם ונכדיהם, חיים בפליטות מחליאה, בטווח יריקה מנחלותיהם,ונפשם יוצאת לשוב אליהן. בכל ספרי הלימוד שלהם מקפידים להזכיר לדור ההמשך שלהם את הנאכבה, השואה שלהם, שלנו היא מלחמת השחרור והעצמאות.
מהיכן באה לחלק מאיתנו האשליה שאם ניסוג מכל השטחים, כולל ירושלים,ונעקור עד היסוד את כל ההתנחלויות, נזכה בתמורה בשלום אמיתי.
איזה רעיון עיוועים הוא זה שהם יוותרו על נחלת אבותיהם, בעוד אנחנו לא ויתרנו על שלנו.
סיפורי התורה, ברית בין הבתרים, וההבטחה האלוהית, מעניינת את הסבתא שלהם. בדיוק כפי שנוגעת לליבם השואה האיומה בה הושמד שליש מעמנו. רבים מהפלשתינים בכלל מלינים מדוע דווקא הם השעיר לעזאזל של השואה, ומדוע הם בנחלותיהם צריכים לכפר על חטאי הנאצים. הוא הדין בטיעון שלנו, שיש לערבים 22 מדינות ומדוע הם רוצים דווקא מדינה פלשתינאית ריבונית על חשבוננו. ובכלל רבים בתוכנו הטוענים שמעולם לא היתה מדינה פלשתינית ריבונית ומדוע דווקא עכשיו?, הטיעון הזה מעניין את הפלשתינים ואת מיליוני אוהדיהם בעולם כקליפת השום.
רק אם נשכיל להבין את המציאות ללא כחל וסרק, נפסיק לשגות באשליות שווא של שלום תמורת שטחים, כשהצעד הראשון להשגת השלום המיוחל וההזוי הוא הריסת ההתיישבות המפוארת שבגוש קטיף.
אם נשכיל להתבונן ללא אשליות בסכנות האמיתיות האורבות לנו- נפסיק לוותר על שטחים כאחוזי אמוק, ונייצב לנו את הגבולות החיוניים לנו שיקטינו עד למינימום את הסכנה הדמוגרפית, בתוך שליטה מירבית על מקורות מי התהום שלנו,ומניעת זיהומם בביוב הפלשתיני. כל זאת כמובן תוך התחשבות בצורכי ביטחוננו.
התבססות על גבולות שכאלו תבטיח את עתידנו,אולם ללא אשליות שווא של שלום.
גם השלום יגיע בעיתו כאשר מדינות ערב, כולל הפלשתינים, יעברו מהפך פוליטי לדמוקרטיות. מי היה מאמין לפני עשרים שנה כי בריה"מ תתמוטט כבנין קלפים והדוב הסובייטי יחשף במלוא ערוותו כנמר של נייר.
המתנו בסבלנות אלפיים שנה וזכינו למדינה עצמאית ובה קרוב ל-6 מיליון יהודים, מדוע קצרה לנו הדרך לפתע?, מדוע שלא נאזר בסבלנות ונמתין לאותו שלום שבוא יבוא. בינתיים, עלינו להפסיק ולהתיש את עצמנו בשינאת חינם,ולפעול בנחישות לקביעת הגבולות האידיאליים לנו ובננו אחרינו.