בחלקה הראשון של הרשימה ציינתי כי למרות העיסוק, הרב יחסית, במושג הרפואה המתגוננת לא פורסם בציבור כל מחקר ממשי הנוגע לקיום תופעה כזו בישראל והיקפה של תופעה זו, אם קיימת, ברפואה בישראל. חשוב לזכור כי המושג "רפואה מתגוננת" אינו המצאה מקומית, אלא, הינו אימוץ של מושג הרווח בעולם הרפואה בארצות הברית והמהווה חלק ממאבק הרופאים שם נגד תביעות בגין רשלנות רפואית שהיקפן היחסי [וכמובן מאליו גם המוחלט] גדול בהרבה מהיקפן בישראל.
מעניין לציין כי העוסקים, מטעם הרופאים, בתחום התביעות המוגשות נגד רופאים ממעטים להשתמש במונח "רפואה מתגוננת" וטוענים כי זו מתקיימת לכל היותר בשוליים, ובמיוחד בשטח הגינקולוגיה, שהינו החשוף ביותר לתביעות אחריות מקצועית.
יש לזכור כי יבוא מושגים משיטה חברתית אחת לאחרת הינו בעייתי ביותר. מבנה הרפואה בארצות הברית שונה לגמרי, שיטות המשפט בארצות הברית [ויש לזכור כי לכל מדינה בארצות הברית שיטת משפט משלה] הן שונות, ועל כן כל אנלוגיה למתרחש בארצות הברית הינה בעייתית מאד מיסודה.
לצורך הדגמת הטיעון נציין תחום תביעות פופולרי נוסף בארצות הברית, המתקיים ומשגשג שנים רבות והוא תביעות נגד יצרנים בגין מוצרים פגומים שגרמו, עקב השימוש בהם, לנזקי גוף. גם בתחום זה נשמעות טענות רבות של יצרנים ביחס לקלות הבלתי נסבלת של אפשרויות התביעה. למרות עובדה זו ולמרות חקיקת חוק האחריות למוצרים פגומים ב-1981, אשר קבע אחריות כמעט מוחלטת על מי ששיווק וייצר מוצרים פגומים, כמות התביעות בשטח זה בישראל הינה מועטה יחסית.
באופן פרדוכסלי, כאשר נאמר כי הרפואה המתגוננת הינה מיתום, יותר מאשר מציאות ממשית טרחו רופאים לתקוף הטענה בחריפות רבה. במילים אחרות כאשר נטען כאן כי הרופאים פועלים מתוך שיקולים מקצועיים ולא מתוך שיקולים זרים, כמו רצון למנוע תביעות, דווקא קביעה זו, שבוודאי אינה אמורה לפגוע ברופאים, מעוררת את זעמם. זעם זה מתבטא בין היתר בהערות ארסיות הנוגעות למקצוע עריכת הדין.
הטעם לתגובה נזעמת זו הוא ברור. בקרב ציבור הרופאים והממסד הרפואי נוצר קשר הכרחי בין החדרת האיום ברפואה מתגוננת לבין הסיכוי להפחתת היקף התביעות בגין רשלנות מקצועית או אף ביטול מוחלט של האפשרות לתבוע רופאים ומוסדות רפואיים בשל טיפול לקוי. בהמשך אנסה להצביע על כך כי הדיון באפשרות לשינוי שיטת הפיצוי של הנפגעים עקב טיפול רפואי חריג, יכול להתקיים במנותק מאיום הרפואה המתגוננת.
כאן יש לומר דברים גלויים. המונח רפואה מתגוננת הוא בראש ובראשונה סוג של איום מוסווה-חמור מאין כמוהו. ראו-אומר הממסד הרפואי-אם לא תסירו מעלינו את איום התביעות, החולים יקבלו טיפול רע הנובע מצרכים של רפואה מתגוננת וצפויים להם גם נזקים גופניים עקב כך, מלבד העלות הכוללת של הוצאות הרפואה.
לו היה יצרן של מוצר כלשהו טוען כי עקב האיום בתביעות הוא מייצר מוצר יקר יותר ובטוח פחות, סביר לגמרי שהיה מוצא עצמו מחוץ לשוק בתוך זמן קצר. לו היו עורכי הדין, החשופים גם הם לתביעות אחריות מקצועית, מדברים על "עריכת דין מתגוננת" באותו אופן שהרופאים מדברים על רפואה מתגוננת, אין צורך בדמיון רב על-מנת לתאר את התגובה הציבורית לכך. למרות זאת, דווקא מושג הרפואה המתגוננת מתקבל טוב יחסית. הסיבה לכך היא היסטורית. לרופאים תמיד היה דימוי טוב בהרבה כ"מלאכים בלבן" מאשר לעורכי דין ולכלל בעלי המקצוע.
עובדת בסיסית היא שציבור נוטה פחות לפקפק במניעים של רופאים מאשר במניעים של בעלי מקצוע אחרים. כפועל יוצא מכך, העיסוק ברופאים כבעלי אינטרסים כלכליים מוגדרים זר יותר לשיח הציבורי. אנו רואים יום יום פרסום מסיבי של טיפולים רפואיים המוצעים לציבור, לרבות ניתוחים, שחלקם בוודאי מיותר ומזיק ואף על-פי כן אין איש בממסד הרפואי יוצא נגד הרפואה המסחרית, אף על-פי שקיימות דוגמאות רבות מאד לניצול הסמכות המקצועית והמוסרית לרעה.
בראשית הדיון מן הראוי לדון, ללא כעס, אך גם בכנות - באינטרסים. לרופאים יש אינטרסים משלהם. לממסד הרפואי האינטרסים שלו ואכן גם לעורכי דין,חברות ביטוח וגופים נוספים יש אינטרסים משלהם. בהמשך אנסה לדון באינטרסים אלו ואבחן אם מונח הרפואה המתגוננת משרת באמת אינטרס כלשהו. אם קיים דבר אחד שניתן ללמוד מן התרבות האמריקנית, הוא ההכרה שלציבורים שונים יש אינטרסים לגיטימיים שונים וקיים צורך לאזן ביניהם.