אומרי הוא הילד הקטן שלכם

אומרי רזיאל, פעוט בן 3, חולה בסרטן. ולא "סתם" סרטן, אלא באחד הסוגים האכזריים: נון-הודג'קינס לימפומה שלב 4. בשמונת החודשים שחלפו מאז פרוץ מחלתו, איבד אומרי את מאור עיניו וגם שמונה טיפולים כימותרפיים לא עזרו לו. להיפך, המחלה החריפה והסרטן התפשט גם למח העצם ולנוזל עמוד השדרה שלו. תקוותם היחידה של אומרי ושל הוריו להציל את חייו היא תרומת מח-עצם מתורם מתאים, שתושתל בגופו הקטן. אלא שתורם כזה לא אותר עד כה במאגרים הקיימים. אי-לכך, התגייסה עמותת "עזר מציון" למשימה והיא תקיים ביום ה- 12.4.05 מבצע ארצי לאיתור תורם מח-עצם לאומרי. הגורמים המעורבים מקווים לקבל לפחות 20,000 דגימות-דם ועלות כל בדיקת דם כזו היא כ 250 ש"ח. בימים האחרונים, הופיעו הוריו של אומרי באמצעי התקשורת והפצירו בציבור לתרום עבורו לא רק דגימות-דם אלא גם כסף למימון הבדיקות המעבדתיות. כעת, הם מבקשים ממי שגורלו של אומרי נגע לליבו, שיתרום לפחות שקלים בודדים ב sms כדי לממן את עלות המבצע. ילדים רבים ברחבי העולם המערבי חולים מדי שנה בסרטן. אלא שאומרי לרוע מזלו, לקה בסרטן במדינה הלא נכונה. מדינה שהשלטון שלה אדיש לגורלו. ממש כפי שהוא אדיש לגורלם של הקשישים העריריים, החולים שמשוועים לתרופות מצילות-חיים, הילדים החוסים ושאר האזרחים, שכרעו תחת נטל קשיי הקיום וצנחו מובסים בצד הדרך. לשלטון במדינת ישראל יש מיליונים רבים של שקלים, עשרות ואפילו מאות, כדי למנות סגני שרים שאף אחד לא צריך, כדי לרכוש ציים של מכוניות נוצצות לנבחרי הכנסת ולבזבז על "קשרי הציבור" שלהם. יש לו מאות מיליוני שקלים לתת למי שתומך בצעדים פוליטיים שנויים במחלוקת. ולא איכפת לראשי השלטון הזה לתרום אפילו 30 מיליון שקל למכללה פרטית, שגובה שכר לימוד שנתי של עשרות אלפי שקלים מהסטודנטים שלה. אם צריך אז צריך. אבל אין להם אפילו שקל אחד כדי להקל על אומרי ומשפחתו בצרתם. ואני רוצה לדעת מדוע. מדוע זוג הורים עובדים, שמשלמים ביטוח משלים ומושלם ומושלם פלוס לשירותי הבריאות של מדינת ישראל, לא זכאים לקבל כיסוי ביטוחי וממשלתי מלא לטיפול הרפואי, שחיוני כל-כך להצלת חייו של בנם. מדוע הוריו של אומרי, שבוודאי שירתו בצה"ל, שילמו כל חייהם הבוגרים מיסים ונשאו בכל נטל שהשלטון הטיל עליהם, צריכים כעת להתחנן בפני אזרחי ישראל, שרובם לא גומרים את החודש בעצמם, שיירתמו ויתרמו מכיסם חמישה שקלים להושעת ילד בן 3. מדוע עכשיו, כשהם נאבקים בכל כוחם לעצור את גרגרי החול הזולגים בשעון חייו של אומרי וזקוקים כל-כך למעט שלווה, כדי לאגור כוח למאבק על בריאותו ועל שלמות משפחתם, הם נאלצים לעבור גם את ההשפלה הציבורית הזאת. לחשוף את עצמם ואת בנם בטלוויזיה ובעיתון בתקווה לזכות במעט חמלה ובכסף, שהמדינה הזאת חייבת לתת הם. וזה לא שמדינת-ישראל הבירוקרטית והזחוחה נטשה רק את בני הזוג רזיאל. היא נטשה כמעט את כולנו: את כל האזרחים התמימים שנתנו לה את שנות נעוריהם, את כספם ועשו כל מה שדרשה מהם לאורך השנים. היא זנחה את העניים, את המובטלים והחולים והיום היא מפנה את גבה גם למעמד הביניים, שאיבד את ביטחונו הכלכלי והנפשי. מדינת ישראל קיימת היום רק למען העשירים, השבעים והחזקים, שמשמנים את גלגלי השלטון בכסף ובקשרים. אלה שבסימביוזה עלוקתית מושלמת ניזונים מדמם של בכירי השלטון ומזינים אותם בתמורה, בדמם שלהם. זכויותיהם הסוציאליות של שאר האזרחים נמחקו מסדר יומו של השלטון כלא היו. וכך, חמישים ושבע שנים לאחר הקמת המדינה חזרנו שוב לעיירה הגלותית הנידחת. ושוב אנחנו מצטופפים במרתף, רועדים מאימת הגויים השיכורים, שתיכף יפרצו לנו הביתה ויבזזו את צרור מעותינו הנקוב, אחרי שהפריץ ניער מאיתנו את חוצנו וזרק אותנו לכלבים. וכשזה המצב, לא נותר לנו אלא אלא לשוב ולהישען זה על זה, כמו שהיטבנו לעשות ב- 2000 שנות גלות מאונס. בלית ברירה מוחלט, כל ישראל שוב אחים וערבים זה לזה. ולא בכדי מתדפקים על דלתכם כמעט כל ערב, מתרימים לארגוני צדקה כאלה ואחרים. אם לא תתרמו להם כמה שקלים מארנקכם המדולדל , לא יהיה מי שיתרום להם ונכי הגורל, שבהם הם תומכים לא יוכלו לשרוד. פשוט כך. הרי מהממשלה, שבכל מדינה מתוקנת מחוייבת לכלכל אותם אין להם למה לצפות. לממשלה הזאת יש צרכים אחרים, חשובים יותר מאשר לבזבז את כספה על עוד נער אוטיסט או נכה שזקוק לכסא-גלגלים. אבל יום ג' ה 12.4.05 כבר קרוב מאד. חייו של ילד קטן וחולה תלויים בטוב ליבנו וחובה עלינו, על כולנו, לעזור לו ככל שאנחנו יכולים. מחר, או אולי אפילו היום, עלול כל אחד מאיתנו למצוא את עצמו במצבם הנואש של בני הזוג רזיאל. כל אחד ואחת מאיתנו עשויים בכל רגע ורגע להזדקק לעזרת הציבור, כי זו העזרה היחידה שנוכל לקוות לה. כולנו נוסעים תועים, חסרי ישע על סיפון הספינה הטובעת הזאת, ששמה מדינת ישראל 2005 ולכן כולנו, גם אם נכחיש, אחים לצרה. בני משפחה אובדת אחת. אומרי רזיאל הוא בנכם, נכדכם, אחיכם. הוא הילד הקטן שלכם, ואתם לא תתנו לילד הקטן שלכם למות ממחלת הסרטן. __________________ לפרטים נוספים על מבצע ההתרמה: www.omri.org.il www.ami.org.il