נראה כי ההגדרה הקולעת להתנהלות השלטונית בישראל ראויה לאפיון של "סוף מחשבה במעשה תחילה". הדעת מתקשה לעכל רפיון מערכתי כה גורף בתהליך קבלת ההחלטות, כפי שמסתמן במידה בולטת לאחרונה, סביב העיסוק במימוש ההינתקות.
חדלון זה מחלחל באורח שאינו מפתיע למגזרים שונים, ובהעדר בקרה נאותה אף עלול להסב נזקים לאינטרסים אסטרטגיים של המדינה.
מקרה מבחן מעניין הממחיש את עוצמת הבעיה משתקף במאמץ הבלתי נדלה שאותו מוביל יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ד"ר יובל שטייניץ, לסכל מהלך דיפלומטי-ביטחוני, הכרוך בהצבת גדוד של משמר הגבול המצרי, לאורך "ציר פילדלפי".
בעיני ד"ר שטייניץ, המטרה מקדשת את האמצעים, עד כדי "מתיחת החבל" ביחסים עם מצרים, ובה בעת ליבוי אווירה ציבורית עויינת כלפי מגמות הממשלה בהקשר לייצוב המצב הביטחוני ברצועת עזה.
האינטרס המובהק של ישראל מנחה עידוד מהלכים מטפחי אמון ביחסים עם שכנותינו, בפרט כאשר עסקינן במדינות שעימן כוננו יחסים דיפלומטיים. אמנם קשה להתהדר בהישגים מלאי חדווה בקשרים עם מצרים וירדן, אולם ברור כי גם לישראל אחריות לרדידות התכנים שנצברו לאורך השנים במרקם האזורי.
גם אם נכון להתייחס אל מגמותיה של מצרים בגישת "כבדהו וחשדהו", הרי שלהט העוינות המשתקף מביקורתו הקונסיסטנטית של יו"ר ועחו"ב במצרים, חורג מגבולות ה"תקינות הפוליטית". יתר על כן, הצד המצרי משייך את ועדת החוץ והביטחון כמרכיב אינהרנטי של הממשל בישראל, על אף היותו גוף פרלמנטרי בעיקרו; בנתונים אלה מקוטלגות התבטאויותיו של ד"ר שטייניץ במצרים ככאלה
שאינן עולות בקנה אחד עם "רוח השלום".
עליית המדרגה בהשתלחות כלפי מצרים, סביב סוגיית ההצבה האפשרית של 750 חיילי מג"ב מצריים בגזרת רפיח, מצטיירת יותר כניסיון נוסף לתקיעת טריז בגלגלי תכנית ההינתקות מאשר כמהלך שמאחוריו שכנוע עמוק בדבר איום צבאי ממשי המבצבץ ועולה מכיוונה של מצרים. גימיק העיתוי, דהיינו מתן הד פומבי לחוות דעת של היועצת המשפטית של הכנסת לעניין זה, דווקא ביום יציאתו של ראש הממשלה לארה"ב, מעורר תהיות באשר למידת המושכלות של מהלך כזה.
לגופו של עניין, יש לתהות על בסיס ההיגיון הטמון ביסוד הטענה שעדכון מתואם באופן בילטראלי של נספח הביטחון להסכם השלום עם מצרים מותנה באישור הכנסת. סוגיית פירוז חצי האי סיני הייתה תנאי מובהק של ישראל, שינק את הגיונו מההכרח לבסס צעדי אמון הדדיים לנוכח התפנית הדרמטית שהובילה לחתימת הסכם שלום עם מצרים. אך טבעי היה כי ישראל תדרוש פירוז מוחלט של השטח שפינתה כחלק ממחיר השלום. הסכמתה של מצרים לכיבוד מהותי של תנאי זה היוותה הוכחה לכנות מגמותיה של מצרים בהקשר ליישום מחויבותה כלפי ישראל במימד הביטחוני.
ההצבה האפשרית של אנשי מג"ב מצריים באזור "ציר פילדלפי" אינה בבחינת הפרה של הנספח הביטחוני מאחר שאין המדובר במהלך חד-צדדי. זאת ועוד, סביר כי כל הרחבה עתידית של היקף סדר הכוחות של מצרים לאורך גבול ישראל תיעשה בהכרח תוך תיאום ושקלול של היתרונות והמגבלות הכרוכים בכך.
אטימה הרמטית של מרחב חצי האי סיני אינה משימה מובנת מאליה, ולעולם יוותרו פרצות בלתי מבוטלות. עם זאת, התמקדות בפעילות סיכול ומודיעין בגזרת רפיח מן הצד המצרי של "פילדלפי", עשוייה להניב פירות של ממש בהיבט מיתון הברחות הנשק לרצועת עזה, עד כדי בלימת התופעה. הנחת העבודה היא כי מצרים ניגשת לעניין זה "בונה פידה", כחלק ממהלך נרחב שנועד לסייע לרשות הפלשתינית לבסס את מעמדה בשטח.
חזקה על מערכת הביטחון שתלווה את מהלך הפריסה של הכוח המצרי בכינון של מנגנון תיאום למניעת אי-הבנות ותקריות אפשריות במרחב גיאוגראפי זה. גוף מעין זה יצמצם את הסיכונים למשבר טעון ביחסי מצרים ישראל סביב תקלות מקומיות שאותן יש לקחת בחשבון.
התנהלות של ממשל תקין הייתה מנחה ניהולו של ויכוח סדור, לגיטימי כשלעצמו, הרחק מעיני התקשורת, בעניין התהליך הכרוך בהצבת כוחות מצריים באזור רפיח. הפיכת הסוגיה לנחלת הכלל, תוך מאמץ מובהק לדמוניזציה של ה"איום המצרי", מקרינה תשומות בעלות פוטנציאל של שיבוש תהליכים אזוריים מאיצי סממנים של רגיעה. איש לא יופתע אם השלב הבא בעליית המדרגה בהקשר זה יכלול קריאה לעריכת "משאל עם" בהתייחס לסוגיית אישור פריסת הכוח המצרי.
התקופה האחרונה מאופיינת בסדרת מהלכים פרודוקטיביים במישור הישראלי-מצרי שבאו לידי ביטוי הן בהחזרת השגריר לארץ והן בהסכם ה-QIZ לשיתוף פעולה כלכלי-מסחרי. כמו כן צפויה חתימתו של הסכם רב-שנתי עם מצרים לעניין אספקת גז לחברת החשמל הישראלית.
יש אפוא לשאוף לריסון מירבי בכל הקשור לביקורת הפומבית כלפי מצרים והעברת העיסוק במחלוקות הפנים-מערכתיות השוררות בסוגיה זו לדיונים בפורומים מתאימים. חיוני שיובהר למצרים כי עמדתה הרשמית של ישראל רואה בקהיר פרטנר למהלכים הקשורים בייצוב הרגיעה בזירה הפלשתינית, ובמסגרת זו ממשיכה לגבות את המהלכים הקשורים בתיאום הצבת כוח מג"ב מצרי בגזרת "פילדלפי".
____________________________________
הכותב הוא אל"מ במיל', לשעבר איש אמ"ן