נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, דחה (יום ד', 1.1.03) את בקשתו של יצחק מרדכי לקיים ערעור נוסף על הרשעתו. ברק נימק את החלטתו כי "אין נדרשת הכרעה בחילוקי הדעות שנתגלעו בבית המשפט המחוזי בנושא היסוד של "עקב שימוש בכוח", וזאת משום שבממצאי העובדה שנקבעו בערכות הדין (בית משפט השלום), די בו כדי להוות "כוח כופה ממשי", המקיים עבירה של מעשה מגונה הנסיבות האמורות בסעיף 48 (א) לחוק העונשין".
בהחלטה של בית המשפט העליון, מדגיש הנשיא ברק, כי גם כאשר דוחה בית המשפט בקשת העותר - יצחק מרדכי, למתן רשות ערעור, הוא קובע מפורשות כי "אין הוא מכריע בין דעת הרב לדעת המיעוט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואין הוא מאמץ מי מהן. זאת משום שמצא שהן יישומה של דעת הרב והן יישומה הנכון של דעת המיעוט על התשתית העובדתית של המקרה הנדון, יובילו לאותה התוצאה של הרשעת העותר".
משכך, קובע הנשיא ברק, "אין בסיס לטענת העותר לפיה יצאה מבית המשפט הלכה חדשה העומדת בסתירה של בית משפט זה, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לערוך בה דיון נוסף. כל שיצא מבית משפט זה הינה קביעה מוגבלת לנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו, בו שתי הגישות המשפטיות העולות מדעת הרב ומדעת המיעוט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מוליכות לתוצאה זהה במישור העובדתי-יישומי.
"לאורה, נמנע בית המשפט מלנקוט עמדה לגבי המחלוקת שנתגלעה בבית המשפט המחוזי לגופה", קובע השופט ברק.