השכר הממוצע החודשי של עובד זר עומד על 770 דולר לחודש. 60% בממוצע מהשכר של העובדים נחסך (חלקם מקבלים תנאי מחיה) והוא מועבר ישירות לחו"ל - מדובר בסכום של כ-462 דולר לכל עובד.
כך עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת דרבי ישראל, במהלכו נדגמו 509 עובדים זרים בארץ. על-פי הערכות במשק שוהים כ-250 אלף עובדים זרים ברשיון וכאלה המוגדרים לא חוקיים בהעדר רשיון.
מדי חודש מועבר לחו"ל כ-115 מיליון דולר על-ידי העובדים הזרים. סכום העברת הכספים לחו"ל אמור להיות גבוה יותר, אך הוא הופחת כיון שהוצאות המחיה והמגורים של עובדים לא חוקיים גבוהות יותר.
מהנתונים שנאספו בשלוחת אוניברסיטת דרבי עולה, כי חלק גדול מהעובדים הלא-חוקיים (225 מתוך 509 שנדגמו) עובדים לעיתים תכופות בשתי עבודות במטרה להגדיל את שכרם על-מנת לחסוך עד כמה שניתן את הוצאות המחיה. עוד עולה מהנתונים, כי העברת הכספים לחו"ל מתבצעת במספר שיטות שהפופולרית היא העברת מזומנים באמצעות סניפי הדואר ישירות לחו"ל.
שיטות נוספות הן באמצעות העברות מרוכזות דרך אנשי קשר המטפלים בקבוצות ובקהילות עובדים שלמות תמורת עמלה. חלק מהעובדים הזרים אוספים את שכרם, בדרך כלל בדולרים, ושולחים אותו באמצעות איש אמונם אחת לחצי שנה למשפחותיהם בחו"ל.
מהנתונים שנאספו בדרבי עולה, שמיעוט קטן בלבד משתמש בשירותים בנקאים רשמיים, ורוב המיעוט הם עובדים ברשיון המאוגדים בעבודתם במסגרת מסודרת. 83% מהעובדים הזרים הבהירו ששכרם בישראל גבוה משמעותית בהשוואה לשכרם בעבר בארצות המוצא.
הוצאות המחיה של העובדים הזרים בנויות בעיקר על מזון בסיסי המסופק להם על-ידי המעבידים. ההוצאה הממוצעת למחיה של עובד זר מתקציבו עמדה על כ-140 דולר לחודש בלבד. גם סעיף הוצאה זה מתמקד בעיקר במוצרים בסיסיים וזולים.
אנשי דרבי לא כללו את הוצאות המגורים המסופקות על-ידי המעבידים בתנאי השכר, כיוון שמדובר בהוצאות בעלות מגוון פתרונות ופיזור רב. עובדים רבים ציינו במחקר שהם מתגוררים כקבוצה המונה עד 12 איש בדירות של 3 חדרים כאשר מדובר במגורים שאינם מסופקים על-ידי המעביד, ובקבוצות של עד 30 איש בשטחי מגורים שמספק מעביד עם רשיון.
ד"ר צבי סגל ויעקב בן-עמי ציינו, שהעובדים הזרים "אינם מהווים מנוף לפיתוח הפעילות העסקית בארץ שכן מרבית שכרם מועבר לחו"ל, מפחית את יתרות המט"ח ואינו מסייע להורדת האבטלה בישראל". בריחת המט"ח השנתית מישראל נאמדת בכ-1.4 מיליארד דולר לשנה. כך על-פי הערכות אנשי אוניברסיטת דרבי.
מתוך 509 העובדים שנדגמו: 162 מתאילנד, 137 מהפיליפינים והמזרח הרחוק, 106 מניגריה ואפריקה, 104 מפולין בולגריה ומזרח אירופה. 28% מהעובדים מועסקים בענף הבניה, 25% בסיעוד ובעבודות שירות חצי רפואיות, 23% עובדים בחקלאות, 21% בעבודות ניקיון, 3% בעבודות מזדמנות שונות.
התלונות העיקריות של הנדגמים, כפי שנמסרו לאנשי דרבי, היו על: תנאי מגורים ירודים, אוכל ברמה נמוכה, העדר תנאים לטיפול רפואי סביר, פחד מגירוש עובדים ללא רשיון, ניסיונות רבים של מעסיקים לעכב או לנכות מהשכר הוצאות שונות שנראו לעובדים מוגזמות, העדר יחס ובעיות בתקשורת מצד המעסיקים.