בית המשפט הגבוה לצדק (השופטים מישאל חשין, מרים נאור וסאלם ג'ובראן) הוציא הבוקר (יום ד', 2.7.03) צו ביניים, המחייב את המדינה לנמק תוך 45 יום, מדוע לא תספק לכלל אלמנות חיילי המילואים ביטוח חיים, כפי שניתן כיום לאלמנות אנשי הקבע ולאלמנות טייסי המילואים.
כזכור, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל הגישו עתירה לבית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ, לאחר שנחשף כי בשנת 1980 קיבל צה"ל החלטה סודית, לפיה ישלם צה"ל לכל אלמנות טייסי המילואים מאז קום המדינה, מענק חד-פעמי, בשיעור דמי ביטוח החיים המוענק לאלמנות אנשי קבע.
בחודש מאי 2002 תיקנה הכנסת את החוק משנת 1999, ומאז הושווה מעמדן של כלל אלמנות אנשי המילואים, בלא אבחנה פסולה בין החילות השונים. אולם, התיקון יצר עיוות, לאחר שכ-1000 אלמנות אנשי מילואים שנהרגו קודם לשנת 1999, לא נמנו עם ההסדר שנערך לחיל האוויר.
לאחר חשיפת האפליה, פנה הארגון לגורמים רבים בצה"ל ובמשרד הביטחון, בניסיון להביא לתיקון האפליה מחוץ לכותלי בית המשפט, אולם זה נענה שמטעמים תקציביים לא ניתן להיעתר לבקשה.
בעתירתה, דחתה העמותה את טענת מערכת הביטחון, כאילו קיים קושי תקציבי לבטח את אנשי צוות האוויר. הארגון הציג חוות דעת משפטית של פרופ' דפנה ברק-ארז מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, לפיה בנסיבות המקרה אין להתנער מדרישת הארגון בטענה כי "אין כסף".
אז, נטען בעתירה, החלטה מערכת הביטחון להסביר את סירובה לבטח, בין היתר, ב"קושי ביטוחי" לבטח אנשי צוות אוויר. אלא שבידי העותרת ישנה חוות דעת של מומחה מתחום הביטוח, לפיה לא היה כל קושי לבטח את אנשי צוות האוויר, וכי בטענת מערכת הביטחון אין כל ממש. עוד טענה מערכת הביטחון, כי הסיכון בפניו עמדו אנשי צוות האוויר גדול מהסיכון של חיילים אחרים, וכי אנשי צוות האוויר אף זומנו למספר רב יותר של ימי מילואים.
בעתירה מבהירים באי כוח העותרת, עו"ד ש. ציפורי, ע. סבוראי וש. רכבי, כי "מרגע התממשות הסיכון, קרי מרגע נפילת חייל המילואים, אין כל משמעות לשאלה כמה ימי מילואים נדרשו טרם מותו. משהתממש האסון - אלמנת איש צוות האוויר ואלמנת השריונר זהות הן. זו, כמו גם זו, איבדה את היקר לה מכל וזכאית היא ליחס שווה".