"כל תכנית היא בסיס לשינויים". את המשפט הזה שומע כמעט כל חייל זמן לא רב אחרי גיוסו לצה"ל, וגם בספורט הוא תמיד נכון. "קו המגע לעולם ייפרץ", יודע כל קצין בכיר, וגם האימרה הזאת בדרך כלל תופסת בכדורגל. ואין מקום יותר רלוונטי להנחות האלה מאשר שדה קרב טעון כמו הקלאסיקו. כל המילים, כל התכניות, כל הפרשנויות – הכל יכול לקרוס ברגע. בגלל משהו שאיש לא צפה. עקב צירוף מקרים חד פעמי. בשל הזדמנות שפיתתה מישהו לפעול בצורה שאינה חלק מן התכנון המקורי.
כולנו מכירים את המצבים האלה: שער מוקדם שמאלץ את הקבוצה הסופגת לצאת קדימה ולרווח את הגנתה; כרטיס אדום שיוצר יתרון מספרי לזכות היריבה; גלישה ברוטאלית לרגליים שמובילה לפציעת השחקן הכי משפיע במגרש; עימות פיזי שמחמם את האווירה ומוציא את השחקנים מפוקוס; שריקה שנויה במחלוקת שמעבירה את הלחץ ואת תשומת הלב לצוות השיפוט. כל כך הרבה מפגשים הוכרעו כתוצאה מאירועים כאלה, כל כך הרבה תכניות שהושלכו לפח הזבל של ההיסטוריה. גם הפעם זה יכול לקרות. בעצם, סביר להניח שמשהו כזה יקרה ולכן אספנו כמה תרחישים אפשריים. כי עם כל הכבוד להכנות של ז'וזה מוריניו ופפ גווארדיולה, הנה כמה גורמים שעשויים להיות הכי משפיעים גם הפעם:
אין דרך חזרה
22 באוקטובר 1988, המחזור השמיני של העונה. חודשים ספורים קודם לכן ריאל מדריד זכתה באליפות השלישית ברציפות וברצלונה, שסיימה במקום השישי בטבלה, הניפה את גביע המלך. האיצטדיון במדריד היה עמוס אותו ערב באוהדים בלבן, שנכנסו להלם בדקה ה-22 בעקבות שער של באקרו האורח. הבחורים של ליאו בינהאקר לא התייאשו ובתחילת המחצית השניה הפכו מכיבושים של הוגו סאנצ'ס ואדולפו אלדנה. גם שער השוויון של פרנסיסקו קראסקו לא שבר את הבלאנקוס, שניצחו מגול מאוחר של רפאל גורדיו (81). זאת הייתה הפעם האחרונה שריאל מדריד ספגה ראשונה בקלאסיקו בליגה אותו אירחה והצליחה בכל זאת לנצח.
מדובר בנתון מדהים: יותר מ-23 שנה לא הצליחה ריאל לנצח קלאסיקו ביתי בליגה בו ספגה ראשונה. והיו כאלה. במאי 1994 סידר אמור 0:1 לקטלונים. בנובמבר 1997 היה זה ריבאלדו האורח שכבש כבר בדקה החמישית בדרך ל-2:3 בברנבאו. ב-2005 סמואל אטו הבקיע בדקה ה-14 וזה הסתיים ב-0:3 מוחץ. באפריל 2010 היה זה מסי בדקה ה-33 ובארסה ניצחה 0:2. אפילו בקלאסיקו האחרון במסגרת הליגה, ב-16 באפריל, הרשית מסי ראשון והשוויון מפנדל של כריסטיאנו רונאלדו לא הוביל ליותר מתיקו.
בארסה כובשת העונה יותר מחמישית משעריה (21.3%) כבר ברבע השעה הראשונה מהפתיחה ועד המחצית 59.6% מהם, בעוד שריאל 38.7%. המשמעות ברורה: במקרה שברצלונה שוב תבקיע ראשונה (ואחת מהן תעשה זאת, לא היה 0:0 בקלאסיקו בברנבאו מאז אפריל 1989), יש סיכוי לא נמוך שזה ירמוס את שאיפות הניצחון של מדריד. מצד שני, כל רצף נשבר מתישהו.
האלימות לא משתלמת
בעיני רבים, המאבק בין ריאל מדריד לברצלונה הוא הטעון ביותר בין שתי קבוצות שאינן מאותה העיר. בדירוג שערך אתר העוסק במשחקים חמים ברחבי העולם, דורג הקלאסיקו הספרדי כיריבות הגדולה ביותר שאינה דרבי. עצם העובדה שקרבות כמו היידוק ספליט-דינמו זאגרב, אייאקס-פיינורד, פ.ס.ז'-מארסיי וצ'יבאס-אמריקה דורגו כרגועים יותר מצביעה עד כמה הפך המפגש הזה לזירת לחימה אמיתית.
מוריניו וגווארדיולה יכולים לעשות את כל התכניות שבעולם, לשים דגש על חזרה לעמדות מוצא, על צפיפות בהגנה ועל היערכות למתפרצות של היריבה. הם יכולים, אבל זה לא יעזור להם במקרה ששחקן שלהם יירד לגליץ' חסר אחריות או ימשוך יריב מאחור ברחבה. וכמו שיודע מאמן ריאל מדריד, הדברים האלה מכריעים משחקים.
ב-15 משחקי הקלאסיקו האחרונים נשלפו 12 כרטיסים אדומים וארבעה שערים הובקעו מהנקודה הלבנה. עוד מבלי שנכנסנו לענייני כרטיסים צהובים, עבירות על סף הרחבה ופציעות. בקיצור, הרבה תלוי בצלילות המחשבה של שחקנים כמו סרחיו ראמוס, פפה ובוסקטס.
בגלל פרעוש אחד קטן
אמרו עליו שהוא לא עומד בלחץ. טענו שהוא עדיין צעיר מכדי שיוכל להתמודד עם אתגרים משמעותיים. רמזו שהוא מגיע רק למשחקים קטנים. הכל בולשיט. ליונל מסי רק בן 24 וכבר נחשב לאחד הווינרים הגדולים בתולדות הקלאסיקו. לא מאמינים? הנה הנתונים:
הארגנטיני הבקיע ב-5 מ-9 משחקי הקלאסיקו האחרונים בליגה (וב-8 מ-14 מפגשים בכל המסגרות) והפך בלי ספק לסקורר המסוכן ביותר בין השחקנים הפעילים במאבק הזה. למעשה, באותם 14 מפגשים אחרונים בכל המסגרות הוא כבש לזכות ברצלונה כמעט חצי מכמות השערים שלה (13 מ-27) ובישל עוד רבים אחרים.
סך הכיבושים שלו בקלאסיקו (13) מציב אותו אחרי חמישה שחקנים בלבד ב-109 שנים של מפגשים. שער נוסף יאפשר לו להשוות את שיאם של חנטו, ססאר ופושקאש, שניים יצמידו אותו לראול. למען האמת, גם ה-18 של אלפרדו די סטפאנו כבר לא נראים מחוץ לטווח רגלו של הפרעוש. תארו לכם שהוא מחליק במסדרון בדרך למגרש, מותח שריר בחימום או סופג תיקול שלא מאפשר לו להמשיך (טפו טפו טפו, בכל זאת שחקן שכיף לראות) – חצי מכוח האש של ברצלונה מושבת בגלל שחקן אחד. והתכניות של כולם? לפח.