בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, דחה את עתירתו של מוסא מוחמד סלאח חמדאן, נגד החלטת שר הפנים לסרב לבקשתו ל"איחוד משפחות" מטעמים פליליים. חמדאן הוא אזרח ירדני הנשוי לתושבת ישראל, ומצוי מזה שבע שנים בהליכי איחוד משפחות.
בחודש מאי 2001, הורשע העותר בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של הצתה בנסיבות מחמירות בשל אירוע בו, לפני הנטען, השליך בקבוק תבערה לעבר כביש ירושלים - מעלה אדומים. בקבוק התבערה התנפץ בשטח פתוח כמה מטרים לפני הכביש וכתוצאה מכך התלקחה אש בשטח.
העותר ערער על פסק הדין המרשיע, ובית המשפט העליון החליט לזכותו בנימוק ש"ההליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי לא היה תקין". בין היתר, קבע בית המשפט העליון, כי "השופט המלומד נטל על עצמו את נטל חקירת העדים, וחקר את עדי התביעה לפרטי פרטים; יתר על-כן, סידורים בקשר לביקור במקום שהוחלט עליו נערכו בין בית המשפט ונציגי התביעה ללא שיתופו של הסניגור..". ואולם, על אף הזיכוי לא ביטל שר הפנים את החלטתו לסרב לאיחוד המשפחות מטעמים פליליים, עקב אירוע השלכת בקבוק התבערה.
לטענת העותר, החלטת הסירוב לוקה בחוסר סבירות ונובעת משיקולים לא ענייניים המחייבים את פסלותה, שכן לאור זיכויו מהעבירה בה הורשע, שלא מחמת הספק, נשמט הבסיס המשפטי להחלטת שר הפנים. עמדת העותר היתה, כי הזיכוי מחק את העבירה המיוחסת לו ואת כל התוצאות הנובעות ממנה.
העותר טען עוד, כי עמדת השר, לפיה אין די בזיכוי כדי לאפשר את השלמת הליך איחוד המשפחות, אינה מותירה לו כל דרך משפטית אחרת להוכיח את חפותו. לפיכך נטען, כי בנימוקי שר הפנים אין כדי לבסס את ההחלטה שלא להעניק לעותר מעמד של תושב קבע. בהתאם לכך, ולאור העובדה שהעותר סיים את הליכי איחוד המשפחות, טען העותר כי הוא זכאי לקבל אשרת ישיבת קבע בישראל.
מנגד, טען שר הפנים, כי בית המשפט העליון כלל לא דן בראיות שלאורן הורשע העותר בבית המשפט המחוזי, אלא זיכה אותו מטעמים טכניים הקשורים בניהול לקוי של ההליך בפני בית המשפט המחוזי. לכן, טען השר, אין בפסק הדין המזכה את העותר כדי לשנות את החלטתו המבוססת כראוי על "ראיות מנהליות", המעידות על-כך שהעותר אכן השליך את בקבוק התבערה.
בפסק הדין, שניתן על-ידי השופטת יהודית צור, נקבע כי החלטת שר הפנים לסרב לבקשה לאיחוד משפחות מבוססת כראוי ואינה דורשת את התערבותו של בית המשפט.
השופטת צור נימקה את פסק הדין בכך, שהחלטת השר מבוססת על ראיות מינהליות טובות, שהן "ראיות... שרשות מינהלית סבירה היתה מסתמכת עליהן בהקשר הנידון". על-מנת שההחלטה לסרב לבקשת איחוד המשפחות תיחשב סבירה, הוסיפה צור, אין צורך שתהיה מבוססת על ראיות המספיקות להרשעה פלילית, אלא די ב"ראיות מינהליות ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות, בדבר מעורבות בפלילים".
צור קובעת בהחלטתה, כי "אם היה מדובר בזיכוי המבוסס על הכרעה עניינית על-בסיס חומר הראיות, לא היה הדבר מאפשר לרשות לחזור ולשקול את הראיות המינהליות, שכן ראיות שאינן מספקות לצורך הכרעה בהליך פלילי ואשר יש לגביהן הכרעה של בית משפט מוסמך, אינן יכולות לשמש בסיס כלשהו להחלטת הרשות המחוייבת מכח ההכרעה השיפוטית שהכריעה בדבר אמינותן ומשקלן של ראיות אלה".
ואולם, בעניינו של העותר, "בית המשפט העליון שדן בערעור שהגיש העותר על פסק הדין של בית המשפט המחוזי שהרשיע אותו בהצתה בנסיבות מחמירות, לא דן בראיות כלל ועיקר... בנסיבות אלה, החליט בית המשפט העליון על הזיכוי ואין בפסק הדין התייחסות כלשהי לראיות שהיו בפני בית המשפט המחוזי ובוודאי שלא לשאלה אם קיימות ראיות מינהליות, כדי לבסס את החלטת המשיב בכל הנוגע לשאלת מעמדו החוקי של העותר בארץ".
לכן, קובעת צור, הראיות המינהליות שבידי שר הפנים, הכוללות את הודעותיהם של עדים להשלכת בקבוק התבערה ובכללם שוטרים, מהוות תשתית מספיקה להחלטה וכי אין בזיכוי ה"טכני" כדי לשנות מעובדה זו.
השופטת צור מוסיפה, כי "השיקולים שנשקלו על-ידי הרשות היו ענייניים ורלבנטיים ולא מצאתי כי נפל פגם בשיקולי הרשות או כי ההחלטה חרגה ממתחם הסבירות. החלטת הרשות ניתנה לאחר בחינת בקשת העותר לגופה, לרבות בחינת נסיבותיו האישיות המיוחדות של העותר, חומר החקירה בעניינו והכרעות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. אין לקבל גם את הטענה כי מעורבותו הפלילית של העותר, כפי שמצטיירת מהראיות המינהליות, איננה רלבנטית לשם הכרעה בבקשתו, שכן יש בכך כדי להוות שיקול למניעה ביטחונית או פלילית למתן מעמד לעותר בישראל".
עת"מ 439/03 חמדאן ואח' נ' שר הפנים ואח'