בית המשפט העליון קיבל (יום ד', 8.10.03) את ערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, והחליט להרשיע את סמיון דושקר בשניים מהאישומים מהם זוכה במחוזי: עבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, ועבירות של הבאת אדם לעיסוק בזנות בנסיבות מחמירות.
דושקר הואשם בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של סרסרות למעשי זנות, כליאת שווא, תקיפה, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות והבאת אדם לעיסוק בזנות בנסיבות מחמירות.
בכתב האישום נטען, כי דושקר "קנה" מאדם בשם ולדימיר בוריסוב, שהועמד אף הוא לדין באותה פרשה, שתי נשים שהגיעו לארץ מחבר המדינות, במטרה לעבוד בזנות. דושקר כלא את השתיים, סווטלנה סבצ'וק ואירנה אינקונה בדירה באשדוד, הפעיל כלפיהן אלימות ואיומים קשים ואילץ אותן לעסוק בזנות, ב"מכון" ברחוב בן יהודה בתל אביב.
המחוזי: הבחורות לא "הובאו" על-ידי דושקר
שלושת שופטי בית המשפט המחוזי, יהושע פלפל, ניל הנדל ורויטל יפה-כץ, הרשיעו את דושקר בשתי עבירות של סרסרות למעשי זנות, בשתי עבירות של כליאת שווא ובשתי עבירות תקיפה, וגזרו עליו ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל, שתי שנות מאסר על-תנאי וקנס בסך 2,000 שקלים.
עם זאת, כאמור, זיכה בית המשפט המחוזי את דושקר מעבירות הסחר בבני אדם, בנימוק שהתביעה לא הוכיחה את התמורה בעד ה"מכר", ומעבירות של הבאת אדם לעיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, בנימוק שסבצ'וק ואינקונה הגיעו לארץ בעצמן במטרה לעסוק בזנות, ולכן לא "הובאו" לעיסוק זה על-ידי דושקר. על זיכויו של דושקר משתי עבירות אלה ערערה הפרקליטות לבית המשפט העליון.
העליון: זו וריאציה מודרנית של תופעת הסחר בעבדים
המשנה לנשיא בית המשפט העליון, תאודור אור, מנתח בפסק הדין בהרחבה את עבירת הסחר בבני אדם, עבירה שנוספה לספר החוקים הישראלי רק לפני כשלוש שנים.
השופט אור קובע, כי אכן תנאי להרשעה בעבירה זו הוא כי "הנאשם 'קנה' או 'מכר' אישה או גבר לשם עיסוק בזנות". אור מוסיף, כי "המונחים 'קנה' ו'מכר' שבסעיף, מתארים תופעה כואבת ובזויה של התייחסות לאישה או לגבר, בני אדם, כאל חפצים אשר ניתן לעשות עסקאות בגופם... יש לצקת למונחים אלה פירוש תכליתי אשר עולה בקנה אחד עם התופעה הקשה שאותה נועדו למגר... מובנם של מונחים אלה בהקשר הנידון, עשוי להיות שונה מן המובן שניתן להם בחקיקה האזרחית, שכן התכליות העומדות בבסיס דברי החקיקה, שונות הן".
לדעת אור, "תכלית הוראת החוק הייתה לאסור בחקיקה תופעות של מכירה וקניית בני אדם (לשם עיסוק בזנות) במובנן הרחב... בין אם מדובר בעסקה בכסף, בשווה כסף בשירות או בטובת הנאה כלשהי... המונחים קניה ומכירה, נועדו לבטא את ההשפלה וביזוי האדם, הגלומים בהתייחסות אל אדם כאל חפץ שניתן לסחור בו. המעשים האסורים... הינם, למעשה, וריאציה מודרנית של תופעת הסחר בעבדים. בשני המקרים, הדגש הוא על מינהג הבעלות שנוהגים באדם, ועל ביזויו והשפלתו כאדם".
ה'תמורה' תפורש בצורה רחבה
מכאן, קובע אור כי "את מהות ואופי ה"תמורה"... יש לפרש פירוש רחב. לפיכך, גם אם התמורה בסחר היא עקיפה או מועטה, תתגבש העבירה, ובלבד שהוכחה ההסכמה על העברת הזכויות בגופו של אדם להעסקתו בזנות אל "הקונה"... וגם זאת, הסעיף מדבר על עסקת מכירה או קניה כנגד תמורה, מבלי שהוא מציין את המועד בו צריכה התמורה להשתלם. לפיכך, עסקה הנקשרת בין שניים למכר אדם לצורך העסקה בזנות כנגד תמורה, תחשב לעבירה, בין שהתמורה כבר שולמה או נמסרה כולה ובין אם הוסכם שהיא תינתן, כולה או חלקה, בכל דרך שהיא, בעתיד".
לגופו של עניין קובע אור, כי במקרה זה, הנסיבות בהן קיבל דושקר את שתי הנשים מבוריסוב, "מחזקות את המסקנה" שהעברתן לידיו נעשתה בתמורה. אור מתייחס בין השאר להתבטאויותיהם של דושקר ובוריסוב, לפיהן הנשים הועברו ל"בעלותו" של דושקר, לעובדה שדושקר לקח לעצמו את מרבית רווחיהן ולכך ש"הפרקטיקה הנוהגת" בין סוחרי הנשים היא, שהאישה מועברת מיד ליד בתמורה.
לפיכך, קובע אור, למרות ש"אין ראיה ישירה על תמורה אותה נתן סמיון (דושקר) עבור סווטלנה (סבצ'וק)", הרי ש"על-רקע כלל הראיות הנסיבתיות, מתבקשת המסקנה כי ניתנה על-ידי סמיון תמורה כלשהי עבור סווטלנה". אור משמיע קביעה דומה גם ביחס לאירנה אינקונה, ולכן הוא מרשיע את דושקר בסחר בשתי הנשים לצורך העסקה בזנות.
הסעיף בדבר הבאת אדם לידי עיסוק בזנות
מתקיים גם כשהאישה רצתה לעסוק בזנות בעצמה
בנוגע לעבירות של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, דוחה אור את פרשנותו של בית המשפט המחוזי ליסוד ה"הבאה". כאמור, בית המשפט המחוזי קבע, כי היות ששתי הנשים הגיעו לישראל מרצונן החופשי במטרה לעסוק בזנות, הרי שאיש לא הכריח אותן לכך ולא ניתן לומר שדושקר הביא את השתיים לעסוק בזנות.
בדחותו את הפרשנות המוצעת על-ידי בית המשפט המחוזי לעבירה זו, קובע אור כי "סעיף 202 לחוק העונשין (שעניינו הבאת אדם לידי עיסוק בזנות; ר.כ.) אינו מונה את העדר רצונה של האישה לעסוק בזנות כיסוד מיסודות העבירה, ומבחינה לשונית 'הבאה' לעיסוק בזנות אינה חייבת להתבצע בניגוד לרצון האישה. היא עשויה לכלול גם מקרים בהם הביא העבריין אדם לעסוק בזנות, אף אם אותו האדם היה מוכן ואפילו התכוון לעסוק בזנות".
"כך לדוגמא, במקרה שאישה מוכנה ואף מעוניינת לעסוק בזנות, אך בפועל, מטעמים אלה ואחרים לא הגיעה לעסוק בכך בפועל. והנה, פלוני היודע על-כך, מכין את הסידורים המתאימים כדי שתעסוק בכך - מביא אותה למקום בו תוכל לעסוק בזנות ודואג לצרכיה ולכל הסידורים הנדרשים המאפשרים את עיסוקה בזנות. פעולתו של פלוני מוציאה מן הכוח אל הפועל את רצון האישה. בפעולתו זו הביא פלוני את האישה לידי עיסוק בזנות, אפילו אם יתכן כי אותה אישה כעבור זמן ובנסיבות אחרות הייתה מגיעה בלאו הכי לעסוק בכך".
פרשנות זו מתחייבת, לדעת אור, ממטרת הסעיף. לדבריו, "לא יכול להיות ספק, שתכליתו של הסעיף הינה להילחם בתופעה של הבאת נשים לעיסוק בזנות. אין זה משנה כלל ועיקר, לעניין הערך המוגן בסעיף החוק ולעניין פליליות מעשה ההבאה, אם הנשים התכוונו מלכתחילה לעסוק בזנות אם לאו, ודי בכך שהעבריין הוא זה שהביא אותן לעיסוק כאמור. 'הביא' - במובן זה שאותם מעשי זנות של אשה פלונית (או אדם פלוני) נגרמו עקב פעולותיו של הנאשם. כשהנאשם הוא שמסדיר את מקום העיסוק בזנות של אשה, מקום המבטיח לקוחות לאשה, וזו מתחילה וממשיכה בעיסוק בזנות באותו מקום, כשלנאשם שליטה על מעשיה, והוא המאיץ בה לעסוק בזנות, אין ספק שהנאשם מביא את אותה אשה לזנות"; לפיכך, מרשיע אור את דושקר גם בעבירה של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות.
ע"פ 1609/03 בוריסוב נ' מדינת ישראל;
2293/03 מדינת ישראל נ' דושקר