בזמן מסויים בעשור הקודם, דייויד לטרמן וג'יי לנו לא היו יכולים לפתוח תכנית בלי בדיחה אחת לפחות על לוס אנג'לס קליפרס. רצפי הפסדים ארוכים וכואבים, פתיחות נוראיות לעונה, פציעות של שחקנים צעירים ומבטיחים, בריחה של כשרונות ברגע שסיימו חוזה – כל דבר שלילי שיכול לקרות לקבוצת ספורט מקצועני בארה"ב קרה להם, כולל בעלים קמצן ומגעיל ושכנה עירונית נוצצת שהיא במקרה גם הקבוצה הכי מוצלחת של הענף. ואז, אחרי עשרות שנים אומללות, הגיעה הפציעה של בלייק גריפין, שהחמיץ את כל עונת הרוקי שלו (ושאפילו לא הפתיעה אף אחד בזמנו). ככה שברור למה לאנשים קשה להאמין בקליפרס.
"להאמין בקליפרס" – צמד מלים מאוד בעייתי, אבל גם מאוד הולם. לגבי מיאמי או אוקלהומה סיטי אין מה להאמין או לא להאמין. הן הכי טובות, וזהו. גם לגבי הלייקרס אין מה להאמין או לא. הצלחה של הסגול והזהב היא משהו שכבר ראינו כל כך הרבה פעמים, שאפשר גם לדעת – זה יבוא. אבל קליפרס? כל מה שאפשר לעשות זה להאמין. גם אם זה קשה. ונוכח כל הדברים שעברו על המועדון הזה – שכבר הוכתר כמה וכמה פעמים ל"מועדון הספורט המקצועני הכי גרוע בארצות הברית" – זה לא פשוט. אבל העונה הם עושים את זה הרבה יותר קל להאמין בהם.
דמיינו לרגע שלא מדובר בקליפרס. קחו בדיוק את אותם השחקנים, עם אותו רצף נצחונות שנעצר הלילה, ואותו חודש דצמבר מושלם (הקבוצה השלישית בהיסטוריה שמסיימת חודש מושלם), ותלבישו אותם בזהב-סגול, תכבו את האורות על היציעים העליונים כשהם מארחים בסטייפלס סנטר, ומה יקרה אז? סביר להניח שכולם היו קופצים על העגלה ואומרים שזו הקבוצה הכי טובה בליגה. ובכן, המציאות לא רחוקה מזה בכלל.
בעצם, מה צריכה קבוצה כדי ללכת הכי רחוק שאפשר ב-NBA? שני אול סטארים בהווה? כריס פול ובלייק גריפין. אול סטאר או שניים בעבר? צ'ונסי בילאפס (5 פעמים) וקארון באטלר (פעמיים) ממלאים את המשבצת הזו. למאר אודום היה מאוד קרוב כמה פעמים (לא שהוא בדיוק מהווה חלק אינגטרלי מהקבוצה כיום, אבל שיהיה). לקליפרס אפילו יש שחקן שעוד יהיה אול סטאר באריק בלדסו, למרות שזו לא קטגוריית חובה.
אוקיי, מה עוד? איזון בין פנים לחוץ? הגארדים פול, קרופורד ובלדסו קולעים יחד העונה קצת יותר מ-40 נקודות למשחק. שחקני הפנים גריפין, דיאנדרה ג'ורדן רייאן הולינס ורוני טוריאף נותנים קצת יותר מ-30. שני שחקני הכנף הבכירים, מאט בארנס ובאטלר, מתחלקים שווה בשווה ב-20 נקודות נוספות. ואמנם, קליפרס קולעת רק 35 נקודות למשחק בתוך הצבע (מקום 22 בליגה), אבל עושה את זה ב-53% (שני בליגה לצד סן אנטוניו, אחרי אוקלהומה סיטי).
נקסט – איזון בין החמישייה לספסל: החמישייה של קליפרס קולעת 60 נקודות למשחק (רק 22 בליגה), אבל א) זה עוד לא כולל את בילאפס, שכשיחזור לעניינים יפתח בחמישייה על חשבונו של ווילי גרין (6.1 נק' למשחק העונה), ו-ב) עושה את זה ב-49.7% מהשדה, שני בליגה לחמישייה של מיאמי. ומה עם הספסל? טוב ששאלתם, כי מדובר בספסל הכי טוב בליגה. 42.2 נקודות למשחק מספקים המחליפים – מקום 1 בליגה – וזה כשאודום לא מתפקד ולפני שגרנט היל חזר מפציעה.
איזון קריטי נוסף הוא בין צעירים לוותיקים. אז ככה, גריפין ובלדסו בעונתם השלישית, ג'ורדן בחמישית. זה אומר ששלושה משמונת השחקנים הכי חשובים בני 24 ומטה. עוד שלושה מה-8 הכי חשובים – קרופורד, באטלר ובילאפס – נמצאים בליגה כבר מספר דו ספרתי של עונות. הכוכב הכי גדול, כריס פול בן ה-27 וחצי, נמצא בין לבין, ובדיוק בגיל האופטימלי להוביל קבוצה רחוק. ביי דה בוק.
אה, ויש עוד איזון שהוא, איך נאמר את זה, די חשוב: הגנה-התקפה. אז מה אומרות הסטטיסטיקות בנושא הזה? ובכן, היעילות ההתקפית של קליפרס, עם 107.7 נקודות פר 100 פוזשנים, היא במקום ה-4 בליגה. למרבה ההנאה, גם היעילות ההגנתית, עם ספיגה של 98.3 נקודות פר 100 פוזשנים, מדורגת במקום ה-4 בליגה. רק סן אנטוניו (6 ו-7) ואוקלהומה סיטי (1 ו-7) מתקרבות לאיזון שכזה, אפילו לא מיאמי (3 ו-16). זה מתבטא בפלוס של 9.4 נקודות פר 100 פוזשנים, שני רק לזה של הת'אנדר.
ככה שאיך שלא מסתכלים על זה – ההצלחה של קליפרס היא אמיתית. זה לא קסם. זו קבוצת כדורסל שבנויה נכון, מהמסד ועד הטפחות. ואפילו הביקורת העיקרית שהייתה עליה עד לא מזמן – שהופנתה במיוחד לכיוון הספסל והאיש שיושב שם בחליפה, המאמן ויני דל נגרו – נראית עכשיו קצת לא במקומה. הרי איך אפשר לשפוט מאמן, אם לא על סמך נתונים כמו הגנה (כאמור, מהטובות הליגה), ספסל (הטוב בליגה), אחוזים מהשדה (מקום 3 בליגה) ואיבודים (גורמת ליריבה 16.3, הכי הרבה בליגה, ומאבדת 13.7, הפרש של 2.6 לטובתה – הרביעי בטיבו בליגה)? בכל העניינים הקריטיים האלה קליפרס מעולה, והקרדיט חייב ללכת למאמן, שנמצא שם זו העונה השלישית.
ועדיין, קשה לאנשים להאמין בקליפרס. קשה להם לשים עליהם את הכסף שילכו עד הסוף. האם זה בגלל שגריפין הוא עדיין לא סופר סטאר אמיתי, ועם סופר סטאר אחד (פול) נדיר מאוד שזוכים באליפות ב-NBA? האם זה בגלל שאין לה אף שחקן של 20 נקודות למשחק, ואליפות בלי אחד כזה זה נדיר עוד יותר? אולי. אבל הסיבה העיקרית היא כי אחרי הכל – אחרי כל מה שהמספרים מספרים – עדיין מדובר בקליפרס. מועדון שהוא בדיחה. על הקליפרס יש תווית, וב-NBA יש רק דרך אחת להשתחרר מתוויות. תשאלו את לברון ג'יימס.