שחקני בית"ר ירושלים יצאו הבוקר (שלישי) לצ'צ'ניה, אבל כנראה שהרבה חשק לא היה להם. עבור אבי ריקן, "ההוריקן" אם תרצו, הנסיעה לרוסיה הרחוקה היא לא דבר שחיכה לו בכיליון עיניים ואף גרמה לו להיזכר בנסיעות עם נבחרת הנוער של ישראל. "עשיתי 'ראש-זנב' עם חן עזריאל בגיל 16 וזה היה בחורים שאין בהם אפילו חתולים ברחוב", כהגדרתו של ריקן.
לשחקני בית"ר לא נעים להודות באמת, והיא - הם מפחדים. מי שלוקח את הנסיעה בצורה רגועה הוא חיים מגרלשווילי. המגן היה האחרון להגיע לנתב"ג והאחרון לעלות על האוטובוס למטוס הרעוע. רק דבר אחד מציק למגרלשווילי - הגעגוע לילדה שלו. כששחקני בית"ר הגיעו לנתב"ג הם היו בטוחים שיחכה להם מטוס פרטי ונינוח, בכל זאת לאיסמאיילוב יש כמה דולרים בכיס. אולם, על המסלול המתין להם מטוס קטן ומיושן, שאורכו כ-30 מטרים בלבד ובו 50 מושבים בלבד. לא להיט גדול.
את תנאי הטיסה המוזרים אפשר לסכם בתיאור לגבי השירותים, שהיו בלתי ניתנים לשימוש במהלך הטיסה. הסיבה? בית"ר הגיעה עם יותר מדי ציוד והמקום היחיד שאפשר היה להכניס אליו ציוד אחרי שתא המטען התמלא, חדר השירותים. השחקנים לא היחידים שנאלצו להתאפק. נראה שאצל יו"ר בית"ר, איציק קורנפיין, אין באמת דיסטאנס. את סאגת ה"חדר (השירותים) האטום" סיכם קורנפיין במשפט לשחקנים: "לא יקרה כלום אם תתאפקו כמה שעות. מילא אם הייתם בגיל שלי, שבו השלפוחית כבר מתחילה להציק".
מי שחושב שמיד אחרי ההמראה הרוחות נרגעו, טועה. את מזג האוויר החורפי לא הרגישו היום רק בישראל, הוא בלט מאוד גם בשמיים בדרך לגרוזני. קובי מויאל מצא כינוי מהיר למטוס וקרא לו - "אוטובוס עם כנפיים", ואחרי כמה דקות של טיסה מטולטלת הוא גם חילק ציונים לטייס ואמר "הוא רק בתחילת שיעורי הנהיגה שלו".
האבטחה סביב קבוצות ספורט מישראל שמגיעות למדינה זרה היא לא דבר חדש, אך בצ'צ'ניה לא לקחו שום סיכון מיותר. ציר התנועה של האוטובוס הבית"רי נחסם, כמו גם הציר הנגדי וכל כביש שמוביל אליו. בגרוזני יש רק כ-250,000 תושבים, כך שלמעשה נראה שחייהם של מרבית האזרחים נפגעו רק מעצם הגעתה של בית"ר. מה שהלחיץ בעיקר את הירושלמים היא אזהרת הטרור של משרד החוץ. המאבטח הישראלי שמלווה את הקבוצה הדריך את השחקנים בעלייה לאוטובוס שצ'צ'ניה היא מדינה שסובלת לא אחת מפיגועי טרור. הוא הצביע על שני הפתחים בתקרת האוטובוס והסביר כי במקרה של פיגוע יהיה עליהם לדחוף את הפתחים ולברוח מגג האוטובוס. לא סימפטי.
לכל מי שהצטרף לנסיעה היה די ברור שבית"ר הגיעה לצ'צ'ניה מתוך תקווה לגייס כספים, אבל מדובר בנושא שלא עולה באף שיחה, בטח כשמדובר בשיחה עם ארקדי גאידמק. הבעלים הגיע לגרוזני כדי להיות הפנים של בית"ר בנסיעה, ועל כן הוא מקפיד להיות נגיש מאוד לראיונות של התקשורת, אולם מצד שני הוא לא באמת עונה על אף שאלה שנוגעת לענייני כספים.
אז על מה גאידמק כן שש לדבר? על האירוח של הצ'צ'נים, שמשתדלים להוכיח עד כמה הם ידידי ישראל. צ'צ'ניה, למודת מלחמה וטרור, נמצאת עדיין תחת שלטון רשמי של רוסיה ונלחמת על עצמאותה. עד שזו תגיע, בגרוזני בונים את המדינה העתידית, שכבר מכילה את אחד המסגדים הגדולים בעולם, כמו גם גשרים רבים ובניינים חדשים.
שחקני בית"ר, שעשו את דרכם משדה התעופה למלון, אכלו ארוחת צהריים משותפת ומשם המשיכו לאימון במתחם של קבוצת הנוער של טרק גרוזני. בערב הראשון שלהם בגרוזני עם כבר נראו מאוששים יותר, מחויכים יותר. מחר (רביעי) ב-13:00 הם יעלו למגרש למשחק מול הקבוצה הבוגרת של המקומיים. מנהלה של בית"ר, מנחם נידם, ביקר באיצטדיון והעיד שמדובר במתקן ברמה מאוד גבוהה, ובגרוזני מצפים לאוהדים רבים.
בזמן שהשחקנים התאמנו, יתר חברי המשלחת הלכו לראות את השטח שבו ייבנה בית כנסת, ולאחר מכן הצ'צ'נים הזמינו את גאידמק, קורנפיין ואיתן מזרחי לקונצרט מוזיקלי שכלל יצירות קלאסיות של שופן, מוזיקה אתנית צ'צ'נית, שנשמעת כמו שילוב של רוסית ופרסית. ומה היה שיא האירוע? נעימות 'הבה נגילה' ו'הבאנו שלום עליכם'. קורנפיין יכול היה להתנחם גם בשירת "עורו אחים, מוכרחים להיות שמח" במבטא רוסי כבד. ארקדי גאידמק, אגב, מכיר את כל המילים.