ארגון אל-קאעידה מוציא כתב עת חדש באינטרנט, בשם: "קול הג'יהאד". המגזין הדו חודשי עוסק בענייני הג'יהאד והמוג'אהדין בחצי האי ערב. הגיליון הראשון של "קול הג'יהאד" כולל חלק מראיון עם אחד מ-19 המבוקשים הבכירים ביותר בסעודיה וחומר נוסף רב. את הדברים תרגם מכון ממר"י [
www.memri.co.il].
מאמר המערכת של הגיליון עוסק בשאלה מדוע צריך ג'יהאד בסעודיה. המאמר נכתב על-ידי "לוחם הג'יהאד סלימאן אל-דוסרי"
ובו קריאה להרוג אמריקנים.
במאמר טוען אל-דוסרי כי "... אללה הטיל את חובת הג'יהאד מ[כמה] סיבות שכולן מתקיימות בדור הנוכחי: החל בהדיפת תוקפנותם של הכופרים, דרך הלחימה במי שחזרו בהם מדת האסלם, תמיכה במדוכאים, ושחרור השבויים והאסירים, וכלה בג'יהאד מתוך רצון..."
לדבריו, אחד המקומות בהם הג'יהאד הוא חובה החלה באופן אישי על כל מוסלמי היא ארץ שני המקומות הקדושים [קרי, חצי האי ערב]. בארץ זו מצוי האויב הכובש הצלבני הגונב את אוצרותיה, קובע את מדיניותה, ויוצא ממנה למלחמות נגד המוסלמים. כמו כן, יש בה ממשלה סוכנת שחזרה בה מדת האסלם והיא מיישמת את תוכניות הקולוניאליזם, תומכת בכופרים, ושולטת על-פי חוק שאינו החוק של אללה..."
מאמר נוסף בגיליון זכה לכותרת: דמם של מי שאינם מוסלמים מותר כדמו של כלב. במאמר פרי עטו של שיח' נאצר אל-נג'די, קובע הכותב כי כפירתו של אותו כופר והתמרדותו נגד דתו של אללה מחייבת את התרת דמו ואת השפלתו, ושדמו הוא דם של כלב, לא מעבר לכך.
"בוש בן בוש הוא כלב בן כלב, דמו דם כלב, נביחתו נביחת כלב, והתקבצו בו כל תכונותיו של הכלב, פרט לנאמנות. אם כן, מדובר בצבוע... [שר הפנים הסעודי] נאיף בן עבד אל-עזיז, הלוואי ואללה יילחם בו, אין לו שכל, כבוד, בושה, דת, גבריות, מוסר, או אמינות...", קובע כותב המאמר. ועוד נכתב באותו מאמר: ארה"ב היא האויבת המתועבת ביותר בהיסטוריה של האיסלם.
בהמשך הגיליון, מופיעים מאמרים שונים, כמו זה של קיס בן הבירה הקורא ללוחמי הג'יהאד בהודו-כוש, בטורא בורא, בג'נין, בעזה, בגרוזני, ובארץ שני המקומות הקדושים" להילחם את הג'יהאד ומסיימם בברכת "להתראות בגן העדן".
כמו כן, מתפרסם שיר המקלל את שליטי העולם הערבי ולאחריו תרגום "הקטעים החשובים" ממאמר מה"נויורקר" בנושא הסוכנות לביטחון לאומי תחת הכותרת "סעודיה כפי שרואה אותה ארה"ב". לא נמסר מי מחבר המאמר ומתי הוא הופיע.
בכתב העת מופיעה סקירה של ספרו של השיח' עבדאללה עזאם, "חסדי הג'יהאד שהוענקו לעבדיו של אללה", כמו גם פרק מספרו של אימן אל-זואהירי, "פרשים תחת דגלו של הנביא", המספר על עצאם אל-קמרי, אחד ממנהיגי ארגון הג'יהאד המצרי שנהרג בשנת 1988 לאחר שנמלט מהכלא במצרים.
כמו כן מתפרסם החלק הראשון של ביוגרפיה על שיח' יוסף אל-עיירי, מראשי אל-קאיעדה בערב הסעודית, חבר ברשימת 19 המבוקשים הבכירים שפרסמו השלטונות הסעודיים כמה ימים לפני הפיגועים בריאד, ומי שניהל את אתר האינטרנט של אל-קאעדה עד שחוסל על-ידי כוחות הביטחון הסעודיים.
בביוגרפיה נכתב בין היתר שהשיח' אל-עיירי שימש כשומר ראשו האישי של בן-לאדן באפגניסטן ואח"כ בסודאן, עד שחזר לסעודיה ונעצר בעקבות הפיגוע בח'ובר.
כשחזר לסעודיה מסודאן, אמר לו השיח' סלמאן אל-עודה: "אני גאה להיות אחד מחייליו של אבו עבדאללה [בן-לאדן]" אבל כאשר אחד מעשירי סעודיה דרש שאל-עיירי יביא לו מכתב מהשיח' אל-עודה כדי שיסכים לתרום שמונה מליון ריאל לח'טאב ולג'יהאד בדגסטאן, סרב אל-עודה ואמר שהוא "לא מאמין בעניין צ'צ'ניה".
השיח' אל-עיירי היה מקורב לח'טאב ולאחר ששוחרר מהכלא הסעודי, כתב כמה חיבורים עבור אתר האינטרנט "קול הקווקאז" ובהם "מורה נבוכים בנוגע לשבויים", "פעולות מסירות הנפש: התאבדות או מות קדושים" ומאמרים פוליטיים נוספים שהאחרון שבהם היה "פעולת תיאטרון מוסקבה ובמה היא הועילה למוג'אהדין".
בגליון הבא של "קול הג'יהאד" יפורסם המשך הביוגרפיה של השיח' אל-עיירי.