מקבלי ההחלטות בישראל מנסים ליצור, באמצעות שימוש במונחים מדומים, מציאות פוליטית פיקטיבית לסכסוך הישראלי-פלשתיני. כך טוענת במאמרה ד"ר חנאן עשרוואי לעיתון Palsetine Times.
ד"ר עשראווי נחשבת למסבירנית מעולה - בזכות הרשות הפלשתנית. היא זוכה לנגישות גבוהה יחסית בכלי התקשורת בעולם, בזכות עושר לשונה, שליטתה המלאה בשפה האנגלית, ובקיאותה בפרטי הסכסוך הישראלי-ערבי-פלשתיני.
לדעת עשראווי, האשליה המחשבתית הגרועה ביותר מתוארת כחוסר היכולת להבין, להתמודד וליישם את המציאות. לפיכך - היא קובעת, מתקיימת הבנייה של הבלתי קיים, המצאת מיתוסים, ורקימת מציאות פיקטיבית המתרחשת רק במוחו של ההוזה.
הבניית המציאות המושלת קיימת בראש ובראשונה, במוחם של מקבלי ההחלטות בישראל, אשר ממאנים להכיר בקיומו של כיבוש ישראלי על שטחים פלשתינים. הכיבוש, לפי דרך מחשבתם, הינו תפיסה מעוותת של כמה פלשתינים הטוענים, כי היותם קורבנות הינה תוצאה ישירה של הכיבוש ישראלי המתמשך.
אותם גורמים רשמיים אינם מוכנים להכיר בדעה "המוטעית" ו"הלא אובייקטיבית" של הקהילה הבינלאומית והחוק הבינלאומי, כיוון שהם נוהגים להשתמש במכוון בטרמינולוגיה כגון: "אחיזתה הדורסנית" של ישראל בשטחים.
ישראל נוהגת להמציא תחלופות לא מציאותיות למתרחש בשטח, ומשתמשת בביטויים כמו "השטחים הנתונים במחלוקת" לעומת "השטחים הכבושים". ביטויים כגון: "המולדת של היהודים" או "ישראל המורחבת", משמשים תחליף להיסטוריה הפלשתינית, וזאת למרות העובדה שהפלשתינים קיבלו את המונח "ישראל" והחלתו על המדינה אשר יושבת על %78 משטחי פלשתין ההיסטורית.
כל קונספצית ההגנה של ישראל מתבצעת, כאשר זו יוצאת לפעולות כיבוש והרס של אזרחים פלשתינים הנשארים ללא קורת גג. הכיבוש וההרס מנומקים בצורך להגנה עצמית כדי לפגוע ביורים מתוך אותם בתים (למרות שלעיתים קרובות אין לכך שום ראיה).
חנאן עשרוואי ממשיכה לתאר במאמרה את יצירת "פוליטיקת האשליות", כדבריה, אשר מציגה ישראל כלפי העולם. עשרוואי טוענת, כי אם זאת מדיניות איפוק של ישראל, כפי ששרון מתגאה לעיתים קרובות להציגה, אזי ישנם פוליטיקאים רבים אשר צריכים ללמוד לרסן עצמם. בנסיבות האלה, התערבות בינלאומית הינה הכרח המחוייב המציאות.