מכבי תל אביב הגיעה להצלבה בצורה מעוררת כבוד. הדרך היתה שונה הפעם כי כדורסל זה לא מדע מדויק. לא הכל ניתן לשליטה, לא הכל ניתן לחיזוי, לא הכל מתבסס רק על יכולת טכנית וטקטית בכדורסל.
קבוצה עם כיסוי תקשורתי כמו מכבי ת"א יכולה כפי שהסביר דייויד בלאט להתאחד נגד כל המבקרים ולתת קצת יותר מעצמה.
נכון, קשה לראות על דייויד לוגן, ניק קיינר מדלי, ריקי היקמן וחבריהם איזושהי פוזה של לוחמים. הם נראים אדישים ולפעמים אפילו מנותקים, אבל גם הם נדבקו בהיסטוריה של המועדון, בלכידות הקבוצתית עם שיפור באחוזי הקליעה ועם צמצום הרוטציה.
כמו כן, נוצר שיפור גם במשחק המעבר ומכבי החלה לשחק עם שחקן בעמדה ארבע עם הפנים לסל ועם איום משלוש, כמו גיא פניני ודווין סמית', שהם ביחד עם יוגב אוחיון, הביאו לחימה בלתי מתפשרת לצד קבלת החלטות טובה יותר וניצלו את הטופ 16 הארוך יחסית. קבוצות למדו על בשרן כמה הטופ 16 העונה ארוך וקשה וכולל הרבה מאוד משחקים והרבה מאוד טיסות לצד משחקי ליגה קשים במקביל של כל קבוצה בארצה.
לכן קבוצות שנראו מושלמות בשלב מסוים כמו סיינה וחימקי כשכולם ראו מהן יכולת מבריקה בחלק מהעונה נמצאות עכשיו בבית ושואלות את עצמן, איך זה קרה ולמה..
מצב שבו רק המחזור האחרון מכריע את הכל מוכיח את ההצלחה של המפעל ויותר מזה, את הספורטביות של המועדונים. קחו למשל את ברצלונה, שהבטיחה את מקומה בהצלבה מזמן ושיחקה ברצינות ובספורטביות בכל המשחקים האחרונים וניצחה בזו אחר זו את קאחה לבורל, סיינה ומכבי.
עכשיו יש מעט זמן להתכונן לריאל מדריד, אבל גם לספרדים יש מעט מאוד זמן כדי להתכונן למכבי.
סוללת השחקנים של ריאל היא חלומו של כל אוהד ובעלי קבוצה, אבל גם להם יש חולשות ובכל השנים האחרונות, ריאל תמיד עושה את השגיאה בזמן הקריטי.
זו סדרה ארוכה שדורשת סבלנות ומכבי צריכה ללמוד ממשחק למשחק כמו בסדרה נגד פנאתינאייקוס בשנה שעברה. חשוב רק לזכור שריאל אוהבת לרוץ ולהפציץ מטווח השלוש ויש לה הרבה קלעים מהסוג הזה. בואו נתחיל לעקוב אחרי הסדרה החל מיום רביעי הקרוב. יהיה מעניין.