בתוספת הזמן של המשחק האחרון בעונה שעברה התחוללה דרמה אדירה בקופסא המיתולוגית בנתניה. בעקבות התיקו של מכבי חיפה עם הפועל תל אביב, הצהובים היו זקוקים לניצחון על מנת להבטיח מקום באירופה. בדקה ה-93 המגן הצעיר, עומרי בן הרוש, בעט עם כל הלב וקבע 2:3, לנתניה, תוצאה שהבטיחה את הכרטיס לאירופה. השער הזה היה גם השער שחתם את עידן ראובן עטר במועדון, עידן בו השתלבה הקבוצה בקביעות בצמרת ואף העפילה מספר פעמים לאירופה.
כמעט שנה עברה מאז, ועל פני השטח הכול עדיין אותו דבר. עטר בנתניה, גם בן הרוש ואפילו כוכבי העונה שעברה אחמד סבע וקובי דג'אני עדיין שם. אבל בעצם שום דבר לא דומה. הטלטלה שעברה על המועדון מעיר היהלומים בעונה האחרונה הייתה עצומה. מקבוצה שרגילה להילחם על מקומה בצמרת הטבלה, מצאו עצמם הנתנייתים נלחמים על חייהם בתחתית הליגה. אז מה גרם לצהובים מנתניה להפוך למועמדת כמעט וודאית לירידה, האם יש לה סיכוי להינצל, ואיך יראה העתיד של הקבוצה מעיר היהלומים?
ניצני העונה הבעייתית שעתידה לעבור על הנתנייתים נראו כבר בקיץ. חן עזרא, שהיה אחד מעמודי התווך בעונה שעברה, עזב לחיפה, כמו גם פיראס מוגרבי שחתם בצרפת. בחלק האחורי השוער אמיר אדרי חזר לקבוצת האם שלו חיפה ובהמשך העונה הצטרפו לרכבת העוזבים גם הבלם קרופניק שעזב בחלון ההעברות בינואר וטובארנו פינאס ששוחרר להפועל חיפה אחרי כמה מחזורים. טל בנין שהגיע לקבוצה בתחילת העונה חשב אירופה והביא לא מעט שחקני רכש. בחלק ההתקפי יוסי שבחון הגיע מב"ש, עידן שריקי מאשדוד, עלי חטיב ודראגן צ'ראן באו בעקבות בנין מהפועל חיפה. להגנה, צירף בנין את השוער צ'נאמו, את המגן השמאלי אורי שטרית מסכנין ואת הקשר האחורי של הנבחרת הצעירה עומר צלישר שהגיע מטוברוק.
בתחילת העונה הקבוצה התקשתה להסתגל לשינויים הרבים שערך המאמן הטרי. קשיי הבנייה, יחד עם פציעות רבות של שחקנים משמעותיים כמו דג'אני, גרמו לכך שנתניה של בנין פתחה את העונה בצליעה. כל זאת ביחד עם ההופעות החלשות באירופה שיצרו עומס ואכזבה אצל האוהדים גרמו לפתיחת העונה הרעה. אבל אז דווקא חל שיפור ונתניה החלה לאסוף נקודות. עם פתיחת האצטדיון החדש, בתחילת נובמבר, העניינים החלו להתחבר. נתניה ניצחה את הפועל ת"א 1:2 במשחק החניכה תוך כדי שהיא מפגינה כדורגל מצוין, ונראה היה שהיא עולה על דרך המלך.
אז נראה. אבל המצב היה רחוק מאוד מכך ונתניה הקפידה לשמור על חוסר היציבות. לצד הופעות טובות באו הפסדים הזויים כשהשיא אולי היה ההפסד הביתי 5:3 לבני יהודה. גם הגעתו של מוט'לה שפיגלר שנקרא לדגל אחרי ההפסד הביתי 4:3 לק"ש עזרה באופן זמני. לאחר ההגעה של שפיגלר הקבוצה החלה מתאוששת ורשמה שני ניצחונות רצופים, בוסרמיל מול ב"ש ובבית מול אשדוד. אבל גם האפקט של שפיגלר היה זמני והקבוצה חזרה לקרטע במהרה כשהשיא היה בתבוסה 3:0פועל חיפה שהורידה את הקבוצה מתחת לקו האדום ולאחריו עזיבת בנין הייתה בלתי נמנעת.
אם צריכים לשים את האצבע על הבעיה העיקרית של נתניה העונה, היא תופנה כלפי משחק ההגנה. הנתנייתים ספגו 45 שערים ב- 30 משחקים (ממוצע של 1.5 למשחק) מה שמציב אותם במקום השלישי מהסוף בליגה. ההגנה הנתנייתית סובלת מחוסר ניסיון כאשר מי שעומד במרכזה הוא צמד הבלמים הצעירים עומרי בן הרוש ועידו לוי. לצדם באגף ימין משחק המגן הצעיר עמית שומוביץ ובקישור האחורי עומר צלישר. חוסר הניסיון של ההגנה התבטא בספיגות במשחקים נגד ק"ש ועכו (ארבעה שערים) ובני יהודה (חמישה). בנוסף, הקבוצה הפגינה יכולת מנטאלית ירודה והרבתה לספוג שערים בדקות הסיום, כך למשל היה במשחק החוץ הקריטי בעכו בו נתניה ספגה שוויון בדקה ה-90, ולפני שבועיים מול סכנין שם התרחיש חזר על עצמו.
עוד שאלה מהותית היא כיצד קבוצה שמתהדרת בכישרונות גדולים בעיקר בחלק ההתקפי, כמו אחמד סבע, דראגן צ'ראן שנותן עונה טובה (7 שערים), פיראס מוגרבי המוכשר שחזר מצרפת, עלי חטיב, קובי דג'אני ויוסי שבחון, לא הצליחה להפוך לקבוצת צמרת? התשובה כנראה טמונה בכך שהשחקנים הללו לא מורגלים במאבקי התחתית ולא הצליחו להפנים את העובדה שנתניה נמצאת השנה בקרבות הישרדות. "זאת קבוצה שנבנתה לחלק העליון ולא מתאימה למאבקי התחתית", טוען עודד מכנס, כוכב הקבוצה בעבר ופרשן בהווה. גם קובי בלדב, חבר הנהלה בהווה ומנכ"ל הקבוצה עד לא מזמן מסכים עם מכנס: "בעשר השנים האחרונות אנחנו מתמודדים בצמרת ונלחמים על אירופה, ברור שהשחקנים לא מורגלים למאבקים האלה".
שלושה מחזורים לסיום העונה ומצבה של נתניה בכי רע. היא מדורגת במקום האחרון עם 29 נקודות כאשר לבני סכנין ועכו שנמצאות מעל לקו האדום 32. התקווה של הנתנייתים טמונה בעיקר בכך שהמפגשים שנותרו להם הם נגד הקבוצות שכבר הבטיחו הישארות, אשדוד ובית"ר, ונגד ב"ש במחזור האחרון בבית. קובי בלדב מאמין שהמשימה אפשרית. "יש לי הרגשה טובה, אם נוציא 7 נקודות משלושת המשחקים נצליח להישאר", אומר המנכ"ל. "אנחנו מחבקים את השחקנים ומקווים שהם יתנו את מה שהם יודעים ומסוגלים. נכון שהפחד גורם לעוד טעויות אבל אנחנו צריכים פחות להתעסק בלמה קרה, איך קרה ומי אשם ויותר להתעסק בלהחזיר להם את האמונה".
בין אם יישארו בליגה או לא, בנתניה יצטרכו לעשות חריש עמוק בקיץ. ההישארות של עטר תלויה בהסכמה של יענקל'ה שחר כמו גם ברצון של המאמן עצמו להמשיך גם במידה שהקבוצה תרד לליגה השנייה. בכל מקרה, יצטרכו בנתניה לחשוב איך כבר בעונה הבאה הם חוזרים למקורות ומבססים את הקבוצה סביב שחקני בית כמו בן הרוש, לוי ושומוביץ'.
לדעת מכנס, בנתניה צריכים להתבסס על השלד שהצליח בשנים האחרונות. "נתניה צריכה להשאיר את הבסיס הקיים ובכל שנה להתחזק בשחקן או שניים", הוא טוען. "כל השחקנים שמסתובבים בחוץ ולא הצליחו כמו דגני, נחום וימפולסקי צריכים לחזור הביתה. צריך להביא מאמן לטווח ארוך ולתת חוזים ארוכי טווח ורק ככה אפשר להצליח, כמו למשל במודל של קריית שמונה". ומה יקרה אם הקבוצה תרד לליגת המשנה? "אז צריך לבנות הכל מחדש", מכריז מכנס ומסביר: "אם הם ירדו ליגה אז הרבה שחקנים ירצו לעזוב ואז לא תהיה להם ברירה אלא לגדל דור חדש. וזה עלול לקחת שנים".
באמצע העונה, כזכור, נחנך בנתניה האצטדיון החדש והמרשים. בעונה שעברה, באופן די דומה, נחנך בפתח תקוה אצטדיון המושבה החדש, ובסיומה של אותה עונה ירדו שתי הקבוצות המקומיות לליגה הלאומית. אם נתניה תסבול גם היא מ"קללת האצטדיון החדש", או שתצליח לעשות את מה שנראה כמעט בלתי אפשרי ולהישאר בליגה, נדע בעוד שלושה שבועות. מה שבטוח, תסריט כמו זה של העונה שעברה, ישמחו לקנות בנתניה גם השנה.