רבותיי וגבירותיי, חברי וחברות המושבעים, אתם עומדים בפני החלטה לא קלה, אני לא מקנא בכם. אתם עומדים לחרוץ בקרוב גורל של קריירה, של מפעל חיים, של בן אנוש, בשר ודם, עם רגשות, עם רצונות, עם שפם. השאלה העומדת בפניכם היא פשוטה אך סבוכה כשפם עבות: האם, כן או לא, אשם מרשי, מייק ד'אנטוני, בכישלון לוס אנג'לס לייקרס (להלן: הקבוצה, לכאורה) והאם עליו לאבד את מקום עבודתו. בנאום ההגנה שאציג פה אסביר את חלקו של הנאשם, ד'אנטוני, במצב ואבקש שתזכו אותו, גם אם חלקית, מכישלון הקבוצה לכאורה, עוד אבקש כי תאפשרו לו להישאר בתפקידו כמאמן הקבוצה לכאורה.
אני מזהה את החיוך בזווית הפה שלכם, מושבעים יקרים, ואני מניח שגם לכם יש בעיה לשמוע את המילים "הגנה" ו"ד'אנטוני" ברצף קרוב. התעלמו מהבעיה, בכל אופן זה מה שאני עשיתי. אני מזכיר למושבעים שכל אזרח זכאי להגנה, גם אם, ובכן, אינו חזק בלאמן אותה.
לפני שאזכיר לחבר המושבעים הנכבד את הראיות בתיק הזה אבקש לציין דבר אחד. אקדים ואומר שאין זה ממנהגי לנקוב בשמות ולהפנות אצבעות מאשימות. הפניית אצבע מאשימה כלפי קודמך בתפקיד כתירוץ לכישלון נוכחי היא דבר נלוז, מפלטו של המפוחד, המיואש. אבל, חבר מושבעים יקר: מייק בראון.
אזכיר לכם את המצב בו קיבל מרשי את הקבוצה: קבוצה מפורקת, אחרי הפסד קשה ל-OKC בחצי הגמר האזורי בעונה שעברה. קבוצה שלא הצליחה לגרד ולו ניצחון עלוב אחד במשחקי טרום העונה הנוכחית. אנחנו מדברים על קבוצה שפתחה את העונה ב-4:1. ולא אכנס לבעיות החברתיות והמנהיגויות שיצרה או לא יצרה לכאורה (שיעול: יצרה!) אישיותו הרכה של בראון בעונה שעברה, אותן כבר פירטתי בשלב ההוכחות. הבעיות הללו חברות וחברים, זלגו לעונה זו והן אחת מהסיבות לפתיחת עונה שערורייתית במיוחד. בראון לא שלט בקבוצה, איבד את חדר ההלבשה, בפרט איבד שחקנים כמו ביינום ו-וורלד פיס, ויצר סדקים.
זאת ועוד, את הקבוצה הנוכחית בנה מישהו אחר לגמרי ולבטח לא מרשי. על כך אין ויכוח. העונה, במטרה לייצר קבוצת-על הונחתו לפני תקופתו של מרשי דווייט האוורד (עדות הרופא: "גב דפוק") וסטיב נאש (עדות הרופא: "זקן לאללה"). זאת בנוסף לבעייתיים מטה וורלד פיס (עדות הרופא: "אשפוז"), פאו גאסול (עדות הפסיכולוג: "תסמונת שטוקהולם") וקובי בראיינט (עדות הרופא: "חייב כדור"). הקבוצה השקיעה כל כך הרבה באלה עד שלא נשאר לה כסף לשחקני ספסל. לא הצלחנו להוכיח זאת מעל צל של ספק אבל מעדויות מומחים רבים עולה שהמחליף הכי מוכשר על הספסל של הלייקרס הוא הספסל עצמו.
חברים, על הנייר, ויותר מזה בפלייסטיישן, מדובר באחלה קבוצה. אולי הטובה בפלנטה. בחיים זה לא ככה. האוורד הוא תינוק מגודל, לא משתלב ולא תורם כמו שיכול (רק 17.1 נקודות, הממוצע הנמוך מאז 2007). נאש הוא אגדה, אך קשיש כמו הזמן עצמו (שיחק 50 משחקים בתרומה מוגבלת מאוד ובלי הגנה). וורלד פיס בעונה ה-13 שלו הוא לא יותר ממחליף סביר בשלב הזה. ופאו, רחמינו על פאו. הספרדי הואשם בכל, החל בזה שהוא תוקע את ההתקפה, ועד למחסור בקולה במזנון. חצי מהעונה הוא מבואס, בחצי השני הוא מבואס כי מאיימים עליו בטרייד. מיותר להרחיב את הדיבור על כל השאר, הם על תקן סתימות. החמישייה המקורית של נאש, קובי, וורלד פיס, גאסול והאוורד פתחה יחד רק 7 משחקים. הקבוצה הפסידה את כולם, אגב. זה קרה גם כי בראיינט ו-וורלד פיס סבלו מאינספור פציעות "קטנות" כל העונה, כי גאסול נפצע (החמיץ 33 משחקים העונה), סופסל במהלך העונה על ידי מרשי, ושולב כמחליף. עם נתון כמו 0 נצחונות מ-7 של החמישייה ה"גדולה", מי יכול להאשים אותו.
אוסיף ואומר, מרשי לא קיבל הזדמנות להכין את הקבוצה לעונה, אלא ירש אותה אחרי 10 משחקים. לעזאזל, בראון עצמו, בעבר מאמן העונה בליגה, קיבל תקופת הכנה מלאה ולא הצליח. ד'אנטוני היה צריך להכיר את המערכת, את השחקנים, את היתרונות והחסרונות ואת בראיינט כמובן, וכל זאת בזמן אמת ותחת העין המזוינת של התקשורת בלוס אנג'לס. אפשרי? לא בטוח. המאזן של מרשי ב-72 משחקים אלה? 32:40 (כולל 8:21 אחרי האולסטאר). מייק בראון סיים את העונה שעברה, עם רכז, בלי פציעות חמורות ואחרי הכנה ב-25:41 וקיבל הזדמנות שנייה. אז מרשי לא?
עמיתי התובע טען בפניכם שהשיטה של ד'אנטוני לא מתאימה לסגל איטי וזקן כזה. על טענה זו אומר: שיטתו של מרשי ידועה לכל לפני ולפנים, גם יתרונותיו וחסרונותיו. סגולותיו כמאמן התקפה לא מוטלות בספק. ועדיין, הנהלת הקבוצה בחרה לשכור את שירותיו שכן רצתה מאמן בעל שיעור קומה, כזה שמסוגל להנהיג, כזה שמקובל על בראיינט. ההנהלה בחרה במרשי, ולא ההיפך. עליו לקבל הזדמנות הוגנת ליישם את שיטתו או כל שיטה אחרת בה יחפוץ, כולל תקופת הכנה ראויה כמו כל מאמן אחר בליגה.
וכאילו כל זה לא מספיק, ובנוסף לשאר הריכולים, הציטוטים ושאר ענייני תקשורת, במהלך העונה נפטר הבעלים של המועדון ד"ר ג'רי באס. קשה להעריך את ההשפעה של אירוע כזה על היכולת של הקבוצה, אך ברור לכם כי זה לא הועיל.
התביעה טוענת שעל מרשי ללכת הביתה כי העמיס יותר מדי על קובי בסוף העונה הרגילה ולמעשה גרם לפציעתו. המטרה של ד'אנטוני הייתה להביא את הקבוצה לפלייאוף. אותם אלה הטוענים שגרם לפציעה הקשה של קובי, היו שואלים "מה ההגיון בלתת לכוכב שלך לנוח ולהישאר מחוץ לפלייאוף" אם היה עושה ההיפך. Lose lose.
ואיך אפשר בלי להתייחס גם לפיל שבחדר. כלומר, פיל ג'קסון. ד'אנטוני פעל העונה בסביבת אימון כמעט בלתי אפשרית, גם הוא עצמו, אגב, אחרי פציעה וניתוח בירך. מרשי אימן תחת הצל העצום והכבד מנשוא של פיל ג'קסון, המאמן המעוטר בהיסטוריה. איך אפשר לנצח את הפיל הזה? אתה עושה את המקסימום בסיטואציה בלתי אפשרית, אבל הקהל קורא בכל הזדמנות We Want Phil. ופיל עוד יוצא עם הבת הקטנה של הבעלים (להלן: ג'יני באס). ג'קסון שם בכל פינה. שערו בנפשכם מושבעים נכבדים, את הקושי העצום ואת עוגמת הנפש שנגרמה למרשי.
לסיכום, מושבעים יקרים אומר: מרשי אינו חף מטעויות, הוא בסך הכל בנאדם. כמו כולנו, רק עם שפם. ההגנה הוכיחה מעל כל צל של ספק שהסיטואציה העונה בצד הסגול של ל.א. הייתה בלתי אפשרית עבור כל מאמן, כולל כולם. להפיל את האשמה על אדם אחד, זה פשוט לא הוגן. לא לתת לו הזדמנות שנייה, רצינית, מההתחלה, זה לא פייר. אל תתנו לו ליפול. אני פונה ללב שלכם, לחוש הצדק בכל אחד מכם, להוגנות הבסיסית בין אדם לאדם. אם תתנו למרשי ליפול, זה כנראה יהיה תחילת סופו. תראו מה קרה לבראון אחרי שנזרק מהלייקרס – חזר לנקודת ההתחלה בקליבלנד האיומה. אל תעשו את זה לד'אנטוני. ולו כי לפחות עד כמה שידוע לי, טרייסר מילאנו כבר לא קיימת.