ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם המחייבת בחוק להוסיף פלואור למי השתיה. בעוד שהפלואור מוכח כחומר יעיל למניעת עששת בקרב ילדים, הוא עלול לגרום למחלות קשות ולמפגעם סביבתיים חמורים. על-רקע זה ייערך מחר (יום ג', 24.2.04) דיון בנושא בוועדה למפגעי איכות סביבה, בראשות חברת הכנסת ד"ר לאה נס.
מקור הפלואוריד המשמש להפלרת המים בישראל הוא חומצה פלואורוסליצית (H2SiF6) שהיא תוצר לוואי רעיל של מפעלי תעשיות הדשנים. חומצה זו מכילה מתכות כבדות, רעילות ומסרטנות כגון עופרת, קדמיום וארסן, המצטברות לאורך שנים בגוף ומזיקות לו. זאת בניגוד לפלואור הטבעי המצוי במים שמקורו ממלח קלציום פלואוריד (CaF2).
בכדי להפליר את המים בישראל יחדירו למערכות מי השתייה 6,500 טון חומצה פלואורוסיליצית, שמקומה באתר לסילוק פסולת רעילה ברמת חובב.
חברת הכנסת ד"ר לאה נס: "תוספת קולקטיבית של פלואור במים כתרופה גורמת לכך שהמינון לכל אזרח משתנה על-פי צריכת מי שתייה ומזון המכילים פלואוריד, ולא על-פי צרכיו הבריאותיים או רגישותו לפלואור. חובת הפלרה קולקטיבית גורמת בפועל למתן תרופה בכפיה לכלל האוכלוסיה. הפלרה קולקטיבית פוגעת בחופש הבחירה של האזרח והיא מהווה הפרה של חוק זכויות האזרח והחולה.
בכל הנוגע לאיכות הסביבה, בכדי להפליר את מי השתיה בישראל מחדירים למערכות מי השתייה כ-6,500 טון חומצה פלואורוסיליצית שמקומה באתר לסילוק פסולת רעילה ברמת חובב. מאחר ורק כ-5% מהמים המופלרים, המשמשים לשתייה ולהכנת מזון, למעלה מ 95% מכמות המים מופלרים לריק ומזהמים את הסביבה.
ידוע כי הזרמת קולחים אלו לנחלים עלולה לפגוע בסביבה המימית ובשיקום מקווי מים. בנוסף לכך, בכדי למלא את מתקני ההפלרה יהיה צורך לשנע כ-6,500 טון חומצה מידי שנה באמצעות כ-600 משאיות אשר חלקם ינוע בלב ריכוזי האוכלוסיה באזורים בהם אסורה הכניסה לחומרים מסוכנים".
שמעון צוק מעמותת 'אדם טבע ודין', אמר: "ישנן חלופות יעילות, בטוחות וסביבתיות יותר להפלרת מים באספקט של מניעת עששת. החלופות הן שילוב של הדרכה לשמירה על היגיינת פה, תזונה דלת סוכרים וצחצוח שיניים נכון וסבסוד ממשלתי למברשות ומשחות שיניים לאוכלוסיות מוחלשות. כן, ניתן לספק לכלל האוכלוסייה פלואוריד דרך הפלרת מלח השולחן בעלויות נמוכות ביותר".