שר התקשורת, ראובן ריבלין, העביר לחברות הכבלים והלווין הוראת מנהל חדשה בדבר ניתוק וחיבור המנוי.
הוראה החדשה קובעת, כי מנוי בכבלים או בלווין המבקש לנתק את חיבורו, ימסור לבעלי הזיכיון הוראת ניתוק בכתב ובחתימת ידו, והחברה המבקשת לחבר מנוי זה לשירותיה תעביר לחברה המנתקת את הודעת הניתוק עד לשעה 20:00 בערב. כלומר - 36 שעות לפני מועד החיבור. כך יינתן לחברה המתנתקת פרק זמן ארוך מעט יותר מכפי שניתן לה על-פי הוראת המנהל הקודמת, להיערכות לניתוק שלה בעצמה.
הוראת המנהל החדשה קובעת גם את אופן העברת הנתונים בין הצדדים. זאת לאחר שהתברר כי הצד המתנתק (כיום, חברות הכבלים, בדרך כלל) נאלץ לבזבז זמן נכיר בפענוח הנתונים שהועברו לו (על-ידי חברת הלווין).
האינטרס הציבורי העיקרי שבשמו נקבעה הוראת הנוהל החדשה, הוא הצורך להגן על רשת הכבלים, ההופכת עתה לרשת בזק ציבורית ארצית, ולמנוע ניתוקים בלתי מוסדרים, העלולים להזיק לרשת. בשל אינטרס זה, סבור שר התקשורת כי יש לאפשר לחברות הכבלים לבצע את הניתוק בעצמן.
לאחר שהצטבר ניסיון מעשי של כעשרה שבועות, ולאחר שנערך שימוע מפורט על-ידי משרד התקשורת, הגיע השר למסקנה, כי ניתן להמשיך ולהגן על האינטרס הציבורי שיש בשמירה על רשת בזק הציבורית, באמצעים שיש בהם פגיעה קטנה יותר בחופש העיסוק של חברות כבלים והלווין.
על-כן החליט שר התקשורת, כי תבוטלנה המכסות אשר הגבילו את קצב ניתוק המנויים מרשת הכבלים ומתן יותר זמן לשם היערכות לקראת ניתוקו של מנוי.
הארכת פרק הזמן לא תאפשר, על-פי הערכה, לחברות הכבלים לנקוט פעולות שימור באותו ערב בו יתקבלו אצלן נתונים על מנויים המתנתקים מן הרשת, בשל השעה שנקבעה בהוראות המנהל החדשות.
חידוש נוסף בהוראת המנהל הוא הכללת מסלול הרכישה בהוראה החדשה. גם ניתוקו של מנוי אשר בחר לרכוש את התיול בביתו, ייעשה בכפוף להוראות המנהל.
על-פי העמדתו המקצועית של שר התקשורת אין הבדל בשלוש פעולולת יסוד, ניתוק, חיבור ואיטום ששלושתן טעונות פיקוח והסדרה.
הוראת המנהל תכנס לתוקף באמצע ינואר 2002, על-מנת לאפשר לחברות ארבעה שבועות בכדי להיערך.
