אחד מראשי המחקר הצבאי בהודו מסר (יום א', 1.8.04), כי הודו מנהלת מו"מ עם ישראל על פיתוח טילים המגיעים לטווח ארוך יותר. "אנו רוצים לפתח את הטילים במשותף, כדי ששתי המדינות יוכלו לחלוק בתכנון, בעלויות ובסיכון", אמר ו.ק אטר.
אטר מסר בנוסף, כי הודו מפתחת כעת בעצמה מערכת התרעה מוקדמת, אשר תושמש בתוך שש-שבע שנים.
כזכור, ממשלת הודו אישרה לפני כחצי שנה חוזה בשווי מיליארד דולר עם ישראל, להתקנת מערכות התרעה מוקדמת בשלושה מטוסי ביון מסוג פלקון.
לפני כחודש ערכה הודו ניסוי מוצלח של שיגור טיל הקרקע-קרקע ההודי מסוג Agni 3. משרד ההגנה ההודי מסר אז, כי הטיל שנוסה מגיע לטווח של 700 ק"מ. על-פי פרסומים זרים והאשמות שמקורן במשרד ההגנה הסיני, פותח הטיל בסיוע ישראלי.
על-פי אותם הפרסומים, סייעה ישראל בפיתוח שתי גירסאות חדשות של טיל ה-Agni. גירסה אחת מגיעה לטווח של 700 ק"מ והשניה מגיעה לטווח של 3,000 ק"מ. טיל זה מסוגל לשאת ראש נפץ במשקל 1 טון או ראש נפץ גרעיני. בסין טוענים, כי ישראל אף מסייעת להודו בפיתוח ראשי נפץ גרעינים קטנים.
השבועון האמריקני, Defence News, המתמחה בנושאי רכש צבאי, דיווח לפני חמישה חודשים, כי חטיבת מב"ת מערכות טילים, של התעשיה האווירית בישראל, החלה לייצר עבור צבא הודו, מערכות טילי דלק מוצק, המסוגלים להגיע לטווח של עד 300 ק"מ.
בניגוד לטיל המופעל בדלק נוזלי - אשר יש לתדלקו לפני השיגור, טיל דלק מוצק, מהווה חלק בלתי נפרד מהטיל ולכן קל לתפעול והזמן הנדרש לשיגורו הוא קצר.
משלחת רמת דרג של חיל החימוש ההודי, ביקרה בישראל בחודש נובמבר בשנה שעברה וצפתה בהדגמה חיה של המערכת. ההודים שקלו קודם לכן לרכוש את הטיל הרוסי, איסקנדר-E, אולם העדיפו לבסוף את המערכת הישראלית.
התעשיה האווירית, עורכת כעת ניסויים בטילים המסוגלים להגיע למרחק של 200 ק"מ ולשאת ראש נפץ במשקל 570 ק"ג. צבא הודו מעוניין בהגדלת טווח הטיל ל-300 ק"מ. הדבר יחייב את הקטנת ראש הנפץ, הן בשל סיבות פיסיקליות והן בשל הגבלות בינלאומיות האוסרות על מכירה או מסירה של טילים המסוגלים לשאת ראש נפץ במשקל 500 ק"ג, למרחק העולה על 300 ק"מ.