שרת החינוך התרבות והספורט, לימור לבנת, הודיעה השבוע (יום ג', 8.2.05) על זכייתו של פרופ' אהרן דותן בפרס ישראל בתחום חקר הלשון העברית לשנת 2005.
בין נימוקי חבר השופטים: "עבודתו המדעית של פרופ' דותן מיוחדת באיכותה, בהיקפה, בהדים שהיא מעוררת בין החוקרים והמלומדים בתחום הלשון העברית בפרט, ומדעי היהדות בכלל ובתרומתה החשובה להבנת מורשת היהדות והתרבות העברית.
תחומי מחקריו של פרופ' דותן כוללים את ראשיתו של הדקדוק העברי ואת תורת הדקדוק העולה מן המסורה, ובכל הנוגע לחקר המסורה עבודותיו המדעיות הפכו לקלאסיקה".
יו"ר חבר השופטים: הפרופ' גד בן-עמי צרפתי, אוניברסיטת בר-אילן, זוכה פרס ישראל לחקר הבלשנות בשנת תש"ס-2000. חברים נוספים: הפרופ' משה אזר, אוניברסיטת חיפה, ד"ר קציעה כץ, האקדמיה ללשון העברית.
תחום עיקרי נוסף שפרופ' דותן עוסק בו הוא הבלשנות היהודית בימי הביניים ובעיקר בראשית הצמיחה של המחשבה והמעשה בדקדוק ובמילונאות. מחקרו בתחום טעמי המקרא פתח שער להפיכת מקצוע זה למקצוע אקדמי. תרומתו של פרופ' דותן בתחום הציבורי היא בהקמה ובניהול של המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה באוניברסיטת תל-אביב.
על הזוכה - פרופ' אהרן דותן:
פרופ' אהרן דותן נולד בשטוטגרט, גרמניה, בשנת 1928, ועלה ארצה כילד קטן בשנת 1933 עם הוריו ניסן וחיה דויטשר ז"ל. את שנות ילדותו ונעוריו עשה בחיפה ובקרית שמואל הסמוכה. הוא למד בבית הספר הריאלי 'יבנה' בחיפה, ובה בעת היה חבר בתנועת 'בני עקיבא' ולימים (1946-1945) מרכז הסניף בקרית שמואל.
עם סיום לימודיו התגייס ל'שנת שירות - נשק ומשק', ובמשך שנת תש"ז שימש כעובד חקלאי בכפר הנוער הדתי הסמוך לחיפה וכנוטר במשטרת היישובים (J.S.P), שבמסגרתה המשיך את פעילותו הקודמת בארגון ההגנה.
בקיץ 1947 התחיל את לימודיו על הר הצופים בירושלים במקצועות לשון עברית כמקצוע ראשי, מקרא וספרות עברית כמקצועות משניים, ונוסף עליהם ערבית ובלשנות שמית, וכן במחלקה לפדגוגיה.
מלחמת השחרור קטעה את לימודיו. הוא התגייס לחי"ש וצורף לגדוד הירושלמי הוותיק 'מוריה', והשתתף במלחמה על הגנת ירושלים: בתחומי העיר - במרכז המסחרי, בבית הקברות המוסלמי, בשיך ג'ראח, באבו תור ובהר ציון, ומחוץ לתחומי העיר - בליווי שיירות, במעלה החמישה, בתלפיות ובהרטוב. בסוף תש"ח, לאחר קורס מכין בצריפין, התמנה לפקד על סוללת תותחי נ"ט ליד מפקדת חטיבת ירושלים.
בראשית 1949 חזר ללימודים באוניברסיטה, בבניין 'טרה סנטה', והמשיך בהם עד סיומם ב-1951. התואר M.A. הוענק לו ב-1952. עבודת המחקר על הנושא "ספר דקדוקי הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר" הקנתה לו בשנת 1963 את התואר ד"ר (Ph.D.) בהצטיינות יתרה.
עבודה זו ועבודת הגמר לפניה כתב בהנחית מוריו פרופ' נ"ה טור-סיני ז"ל ופרופ' זאב בן-חיים יבלח"א. כמו כן, קנה דעת מפי ד"ר בנימין קלאר בלשון עברית )לפני המלחמה(, במקרא - הפרופסורים מ"ד קאסטו, מ"צ סגל, יחזקאל קאופמן, בספרות עברית - הפרופסורים הרב שמחה אסף, חיים שירמן, יוסף קלוזנר, שמעון הלקין, בערבית ולשונות שמיות - הפרופסורים ד"צ בנעט, י"י ריבלין, וד"ר מ"מ בראפמן, וכן שמע שיעורים בהיסטוריה של עם ישראל מפי הפרופסורים יצחק בער, יוסף קלוזנר ובן-ציון דינור )אז מר דינבורג(, זכרון כולם לברכה.
בשנת 1951, עם סיום לימודיו, הוזמן לשמש מזכיר מדעי בוועד הלשון העברית ואח"כ באקדמיה ללשון העברית. בתפקיד זה שימש מזכיר ועדות מונחים רבות, ועדות דקדוק וכתיב ותעתיק, ותרם לשיטות העבודה, לתקנונים, ליצירת קשר הדוק עם הקהל והעיתונות. כמו כן יסד את העלון 'למד לשונך' וערך אותו בראשית דרכו. כאן התגבשה מודעותו לתקינותה של לשון ימינו ונתעצמה מעורבותו בפעולות להכוונת הלשון העברית התקינה.
בשנת 1966 נבחר להיות חבר-יועץ באקדמיה ללשון העברית ובשנת 1971 לחבר האקדמיה, ומאז הוא כיהן בה בתפקידים שונים ובהם כחבר המנהלה וכיו"ר ועד הפרסומים. בשנת 1961 חל מפנה בחייו כשהוזמן להורות בחוג ללשון העברית באוניברסיטת תל-אביב שזה אך הוקמה, תחילה באופן חלקי ומשנת 1964 במשרה מלאה בדרגת מרצה בכיר. באותה שנה הוזמן לכהן גם כמרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן במחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות.
מאז ועד לפרישתו לגמלאות כיהן במקביל בשתי האוניברסיטאות, בתל-אביב במשרה מלאה ובבר-אילן במשרה חלקית. בשנת 1969 הועלה בשתיהן לדרגת פרופסור חבר, ובשנת 1973 לפרופסור מן המניין.
בשנת 1990 הופקד לעמוד בראש הקתדרה לתולדות הלשון העברית על-שם יעקב ושושנה שרייבר באוניברסיטת תל-אביב, והיה מופקד עליה עד פרישתו. עם פרישתו בראשית 1996 הוקנה לו באוניברסיטת תל-אביב מעמד של פרופסור אמריטוס.
ההוראה האקדמית שלו נפרשה על פני תחומים מגוונים: מבוא לבלשנות השמית, כתובות כנעניות, תורת ההגה והצורות של לשון המקרא, התעתיקים היווניים והרומיים, הארמית המקראית, הבלשנות של ימי הביניים, בעיות בעברית החדשה, המסורה, שיטות הניקוד, וטעמי המקרא. מקצוע זה האחרון ייסד כמקצוע אקדמי חדש להוראה ומחקר באוניברסיטאות.
במהלך עשרות שנות ההוראה האקדמית העמיד תלמידים הרבה, והם משמשים היום מורים ופרופסורים בזכות עצמם ומרביצים תורה בבתי ספר, במכללות ובאוניברסיטאות. מהם גם תלמידי מחקר שכתבו מחקרים חשובים, ובהם אף מהדורות חדשות, על נושאים מגוונים, כגון רסאלה יהודה אבן קורייש, אדוניה ודונש בן לברט, משנת יהודה חיוג', עין הקורא ליקותיאל הנקדן, ערוגת הבושם לאברהם בן עזריאל, וכגון על נושאים שונים בחקר טעמי המקרא הטברניים והבבליים.
במהלך עבודתו נבחר לתפקידים שונים באוניברסיטת תל-אביב: סגן דקאן הפקולטה למדעי הרוח (1967-1966), ראש החוג ללשון העברית, ראש בית הספר למדעי היהדות (1977-1975), יו"ר הוועדה האוניברסיטאית לתלמידי מחקר (1980-1977), ובתקופות שונות שימש גם בוועדת המינויים העליונה, בוועדה המרכזת של הסנאט, בוועדה לתארי כבוד, ובחבר הנאמנים של האוניברסיטה כנציג הסגל האקדמי.
עם פרישתו מן ההוראה בשנת 1996 נקרא להקים את מוסד "נציב הקבילות" באוניברסיטה ועמד בראשו במשך חמש שנים. בשנת 1997 נקרא להקים ולנהל את "המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה" באוניברסיטה, והוא עומד בראשו עד היום.
במשך השנים הוזמן לכהן כפרופסור-אורח באוניבסיטאות שונות בחו"ל: באוניברסיטת סורבון, פריס (1968-1967), באוניברסיטת ייל, ניו-הייבן, בקווינס קולג', ניו-יורק (1974-1973, 1980), וכן כחבר-מחקר במוסדות שונים: במכון ללימודים מתקדמים, ירושלים (1984-1983), במכון אננברג ללימודים מתקדמים, פילדלפיה (1989-1988, 1991), וכמנהל המחקר במכון CATAB, אוניברסיטת ליון, מטעם המרכז הלאומי למחקר מדעי (CNRS) בצרפת (1992-1990).
בשנת 1973 הקים את החוג האקדמי ללשון העברית בסמינר הקיבוצים ועמד בראשו עד סוף שנת 1998, גם יסד את המגמה למדעי היהדות במכללת בית ברל.
בשנת 1972 היה בין מייסדי הארגון הבין-לאומי לחקר המסורה (International Organization for Masoretic Studies), ומשנת 1992 הוא מכהן כנשיא הארגון ועומד בראש כנסיו הבין-לאומיים.
בשנת 1995 הוזמן להצטרף למערכת כיועץ מומחה למסורה במפעל ההוצאה המדעית הבין-לאומית החדשה של התנ"ך Biblia Hebraica Quinta מיסודה של החברה הגרמנית למקרא (Deutsche Bibelgesellschaft).
במשך השנים גם שימש בתפקידים אקדמיים וציבוריים שונים: חבר מועצת רשות השידור בישראל ויו"ר ועדת הלשון שלה )1988-1980(, חבר מועצת קרן וולף (1983 ואילך), חבר מועצת האיגוד העולמי למדעי היהדות (1993 ואילך).
- תחומי המחקר שלו הם בעיקר מסורת המקרא והטעמים, כתבי יד של מקרא ונוסחם, שיטות הניקוד השונות, הבלשנות העברית של ימי הביניים, טקסטים בערבית היהודית, באלה התרכזו רוב פרסומיו. מחקריו העיקריים הניבו ספרים.