בית המשפט העליון פסק, שלמרות הפרטים החסרים, לא תוכל חוגלה-קימברלי להיפרע את חובה מנושאי משרה אותם תבעה. המדובר בנושאי משרה שחתמו בשם מספר חברות על חוזה מול חוגלה-קימברלי. בחוזה מופיעים, באופן שגוי, שמות החברות אותן הם מייצגים.
חוגלה-קימברלי נקשרה בחוזה עם מספר חברות שיווק, דרכם שיווקה חברת ניצולת הקרטל בע"מ את תוצרתה. בשם החברות, חתמו על החוזה משה בדש, שהיה בעל השליטה והמנהל של חברת ניצולת הקרטל בשמה דאז, פיקנטי בע"מ ושל חברות השיווק ואבי איתן, ששימש כחשב בחברה.
בחוזה הופיעו שמות חברות השיווק באופן שגוי, ואילו יתר הפרטים היו מדוייקים. כשנה וחצי לאחר חתימת החוזה, נקלעו חברות השיווק להליכי פירוק. חוגלה-קימברלי הגישה לבית משפט השלום עתירה לחייב את החברה ואת המערערים בגין החוב שלא נפרע.
בית המשפט השלום קיבל את תביעתה של חוגלה-קימברלי, בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וכך התגלגל העניין לפתחו של בית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קבע, כי יש לפרש בצמצום את סעיף 99(ב) לפקודת החברות ולהטיל חבות אישית על נושאי משרה בחברה מכוחו, רק כאשר שמה השגוי של חברה צוין במסמכים המנויים בסיפא של הסעיף, קרי: שטר, שיק או המחאה. במילים אחרות, נקבע כי אין להרחיב תחולתה של אחריות זו לחוזים אחרים שאינם מנויים בסעיף.
נפסק, כי החוזה בין חוגלה-קימברלי לחברות השיווק, בו צוינו שמות החברות באופן שגוי, הוא אינו שטר, שיק או המחאה, ולפיכך אין להטיל על נושאי המשרה אחריות אישית לחובותיהן של חברות השיווק מכוחו.
_______________
ע"א 8883/02 משה בדש ואבי איתן נ' חוגלה קימברלי שיווק בע"מ וחברת ניצולת הקרטל בע"מ. בשם המערערים טענו עו"ד מיכאל גלרט ועו"ד אסף אוסלקה ובשם המשיבים עו"ד עמוס ויצמן.